אותו אהבתי

עצוב, נוגע ללב: יומך מעריב ואת לא בהם. השתנו הדברים. תודה רבה לך רבקה היקרה, שבת טובה ומיטיב.

לא הוגן לנסוך בי עצב כזה ,רבקה יקרה .

גם בהתבגרות נו יש אריגי זוהר

השיר  מתאר מבט לאחור אל החיים – זיכרונות שנדחקים, נשכחים, או נשטפים – כמו דמויות חולפות במגרש משחקים או על חוף ים. את  מרגישה שנמחקת  מהעבר של אחרים, אך אותו אדם אחד – “הוא חצה אותם” – נותר משמעותי, שונה, בולט מכל השאר.

גם כשכל העבר מתעמעם ונמחק – יש אדם אחד שנשאר חקוק בלב.

תודה רבקה יקרה על השיר, אני מקווה שהפרשנות שלי נכונה.

שבת מבורכת ושקטה 

שמוליק

ומעלה תהיות על כוחם של האהובים עלינו לרמוס את המרקם הרגיש שהוא חיינו. גם אהובים לשעבר אינם נמחקים. גם אם הם מוחקים אותנו. וחייבים לזכור שהזיכרון והמרחק מעצימים את חלקם ומקומם בחיינו. וצריך לעכורהאת הכביש לצד השני.  

וואו

רבקתי היקרה, רבקתי האהובה

טלטלו אותי מילים, ומחצו את לבי.

כואבת התחושה הזו, הידיעה הזו שהמחק הזה

המחק שמוחק אותך מתוך חייהם של אחרים, עובד ללא הפוגה

הוא אינו נח לרגע.

כן רבקתי, ואין לי מילים מנחמות, וכמו שאמא שלי תמיד אמרה

C'est la vie

אבל 

רבקתי היקרה, המחק הזה דילג עלי, את בלבי כל הזמן

ושם יש לך מקום של כבוד.

אוהבת אותך מאד מחבקת אותך חיבוק ארוך אורך וחם.

נורתי שלך.

במבט לאחור צברת אירועים שהיית רוצה למחוק. את משתמשת במחק הזיכרון להיטיב עם תחושותיך הפנימיות.  לעתים זה לא רע להדחיק ולשכוח.