חזרה למקורות / 2 /

השיר מתאר חוויה פנימית עזה של נערה או אישה צעירה, היושבת בלונה פארק בגלגל הענק, ומרגישה לבד, לא נראית, לא שייכת. היא מרגישה שברירית, חשופה, ורוצה לברוח – פיזית ורגשית – מהמקום ומהתחושות הקשות.

השיר מבטא את תחושת הניכור, הפגיעות והרצון להימלט מהכאוס הפנימי. הוא מעביר את הקושי שבהתמודדות עם חוסר נראות, דחייה ואי-שייכות – אך גם מרמז על כמיהה לעוף למקום בטוח, בלי כאב וללא צורך במסכות.

תודה רבקה יקרה על השיר.

יום טוב ושקט

שמוליק

.

ממילית הקשר "ש" בתחילת השורה השנייה 

ועד סוף השורה החמישית יש דימוי מטפורי

(אפילו לא מטפורה ממש) של מה שקרה 

*באמת*. תחילת השורה השישית, "טוב 

שזה לא באמת", מדגישה שמדובר בדימוי, 

בדמיון בלבד. 

אני מקווה מאוד שהסברתי בבהירות.

שמואל יקר, יקר, 

תודה  ע-נ-ק-י-ת  על היענותך! <לב>

רק טוב!

רבקה

---

מבטא שאיפות, מעלה זכרונות: בפעם הראשונה שהיית בלונה פארק היו ארבעה ילדים, הם רצו שאת תפלי ואת רוצה לרוץ ולעוף בלי פמפומים. תודה רבה לך רבקה היקרה, המשך יום טוב.

.

הייתי בת אחת עשרה ושבעה-שמונה חודשים

בסך הכול ... <חיוך> 

שימחת אותי מאוד, אביה אהובה. <לב>

רבקה

---

חשתי את המבוכה. את תחושת הבושה שאינך לכאורה אמיצה שם על גלגל הענק. הלחץ החברתי, הרצון להיות "קולית". איזה זיכרון מיוחד והאופן בו הבעת את הדברים מאוד אותנטי ומחזיר אל העבר. 

.

כן, בוודאי, הרי הייתי בת אחת עשרה ועוד

שבעה-שמונה חודשים ...

תודה רבה-רבה על קריאה + תגובה מחבקת, 

מעודדת, גליתי יקירתי האהובה. 

שלך כל עוד, <לב>

רבקה

---

איזה כיף זה היה,

שם על הגלגל הענק, ואת ילדה קטנה

עולה למעלה למעלה, 

הלב פועם פם - פם והראש מסתחרר פום - פום

והזיכרון עכשיו מסתחרר סביב ולוחש לך פמפום - פםפום

ושאותם ארבעה נערי חמד... שיקפצו לך.

כן רבקתי היקרה, זיכרון מהימים שהיית רכה בשנים

מרטיט קצת את הלב..

.

פעם הייתי ילדה רכה בשנים, והפמפומים 

לא התאימו לי, והרגשתי את עצמי כאילו אני

יושבת בגלגל הענק, ...

היום הפמפומים שלנו הם תוצאה של המצב

- כל כך התרחקו הימים ההם, נוריתי יקירתי

היחידה. 

תודה רבה-רבה על תגובתך, יקירתי. 

שלך כל עוד, <לב>

רבקה

---