טרובדור / תשוקתו /

הראשון: במסעדה לחן עתיק שמשמיע נער והוא נרעד ואת תוהה מתי היה טרובדור. 

השני: הוא אדיש לסביבתו וזה בא לידי ביטוי בשלל של דברים.

תודה רבה לך רבקה יקרה, ערב טוב ושבוע טוב.

בשני השירים, את מציירת דיוקנאות קטנים של דמויות גבריות, כל אחת עם עולם פנימי וניואנס רגשי משלה.

"טרובדור": מתאר רגע במציאות יומיומית – מסעדת דגים עממית – שבו קול נערי וצליל לחן עתיק מעורר בגבר זיכרון או רטט רגשי עמוק. יש תחושת נוסטלגיה, כמיהה וזיכרון לא מוגדר, כאילו המוזיקה פותחת שער לעבר רחוק.
לרגעים קטנים, ובעיקר למוזיקה, יש כוח לעורר רגשות וזיכרונות חבויים, ולהחזיר אותנו לנקודות משמעותיות בחיים.

"תשוקתו": מציג גבר מבוגר במראה מרשים אך מעט מגוחך בעקביותו להחזיק בדימוי של כובש נשים. תשוקתו לנשים מחייה אותו ומזקיפה את קומתו, אך גם חושפת פער בין גילו לבין התדמית שהוא מנסה לשמר.
התשוקה יכולה להיות כוח מניע ומחייה, אך גם מקור לאירוניה ולעיוורון עצמי, במיוחד כשהיא נצמדת לדימוי שאולי כבר לא תואם את המציאות.

תודה רבקה יקרה על שני השירים החבויים בהם תובנות רבות לגבי מציאות ודמיון.

יום שני מבורך

שמוליק

תשוקה נבלעת 

בתוך לחן עתיק 

יום נפלא יקרה 

ומי האיש בשערייך יבוא?

נפעמתי!!!!!

תשוקתו לנשים אינה מסתיימת לעולם. את שירת הטרובדור לא ניתן להפסיק גם ברגע שהוא תוהה מתי הייתה הפעם האחרונה. כמיהה מתמדת לאהבה.  שיר הלל לאהבה. 

הו, טורובדור יקר,

אני רואה אותך יושב מול הבקבוק וכוס

ואצבעותיך רוטטות על המפה, כמו הייתה זו מנדולינה

ולחן ישן מתנגן בך,

הוא, טורובדור,

הנך את הכוס וחבר לי שיר אהבה

ושיר לי אותו...

חבל רבקתי היקרה, שהושבת אותי ליד טרובדור זקן,

שקולו רועד משתיית היין והמילים אבדו לו...

תְּשׁוּקָתוֹ לַנָּשִׁים שׁוֹבֶרֶת אֶת גִּילוֹ, 

הוא מתלבש כמו קזנובה, 

למראה נשים צעירות הוא זוקף את קומתו

הוא לעד ישאר דון ד'ואן, גם אם כבר הזדקן קצת.

  כיף לפגוש אותו חולף ברחוב, או יושב ליד שולחנו הקבוע

בבית הקפה.

ואם בתשוקה עסקינן, אז רבקתי היקרה,

אל תסמיקי, אבל ראי איזו זיקפה קיבל הברוש

כשחלפתי על פניו בצעידת הבוקר שלי...