שִׁירָה עַל שִׁירָה

שִׁירָה עַל שִׁירָה/ עידית אורדן

שִׁירָה הִיא שָׂפָה

בְּעֵינַי הִיא יָפָה

הִיא מַתְחִילָה בְּרַעְיוֹן

מִתְפַּתַּחַת כְּמוֹ הֵרָיוֹן

כְּשֶׁהָרַעֲיוֹן נִשְׁלַף

אַט אַט נִכְתָּבוֹת הַמִּלִּים עַל הַדַּף

הֵן בּוֹקְעוֹת מֵרֶגֶשׁ וּמִמַּחְשָׁבָה

וְאוֹסְפוֹת רְסִיסִים מִן הַסְּבִיבָה

שִׁירָה זֹאת יְצִירָה

כְּצִיּוּר, פִּסּוּל וּצְלִילֵי מַנְגִּינָה

יְכוֹלָה לִהְיוֹת עֲצוּבָה אוֹ שְׂמֵחָה וּמְהַנָּה

מֻלְחֶנֶת כְּפִּזְמוֹן שֶׁאֲנִי אוֹתוֹ שָׁרָה

הַשִּׁירָה מֵהַטֶּבַע וּמֵחַיֵּינוּ נִקְטֶפֶת

אֶל תּוֹכָהּ מִלּוֹתֶיהָ אוֹסֶפֶת

כְּמַעֲשֵׂה רִקְמָה שׁוֹזֶרֶת חֲרוּזִים

בְּכָל סוֹף מִשְׁפָּט בַּתֶּפֶר אֲחוּזִים

לְעִתִּים הַמִּלִּים מְצִיפוֹת כְּצוּנָאמִי

וּפְעָמִים הַשִּׁירָה, נִמְתַּחַת כְּמוֹ גּוּמִי

כְּשֶׁהַהַשְׁרָאָה אֶצְלִי חוֹגֶגֶת

אֲנִי מִשִּׂמְחָה מִתְמוֹגֶגֶת

הוֹסָפַת דִּמּוּי אוֹ מֵטָפוֹרָה

מְיַפָּה וּמַעֲשִׁירָה

מַשְׁמָעוּת לַשִּׁירָה חשובה

בְּתֵאוּר מַצָּב, רֶגֶשׁ אוֹ מַחֲשָׁבָה

הַשִּׁירָה עֲבוּרִי, הִיא גַּם יוֹמָן

לִי תָּמִיד הוּא נֶאֱמָן

מְקַבֵּל אֶת מִילוֹתַי בְּכָל זְמַן

אֵינוֹ זָקוּק לְאִשּׁוּר, הוּא תָּמִיד מֻזְמָן

לִפְעָמִים הַשִּׁירָה נִשְׁאֶרֶת זְמַן רַב בַּמְּגֵרָה

הִיא מַעֲדִיפָה לִהְיוֹת סְגוּרָה

עַד שֶׁתַּרְגִּישׁ בְּטוּחָה לְהֵחָשֵׂף

וְאָז  אֶל חַבְרוֹתֶיהָ תֶּאָסֵף