זה היה סיפור של....

שלוש שנים הוא חיכה לה,
כך סיפר לה עכשיו.
היא זכרה את השיחות ההן,
רק שלא התייחסה אליו כל כך,
היתה עסוקה בחייה, בעבודתה,
עד ששכחה אותו בכלל.
לא ידעה את שמו אז,
רצתה להפליג איתו
באותה סירת רגיעון
שהציע לה אז

אל הים הפתוח, ים האהבה
הקשיבה מאז ומתמיד לנהמת הגלים,
ותמיד שם עמדה, על החול הזהוב,
הביטה אל האופק,
לעיתים נשאה עיניה למרום,
לשיחה קצרה עם אלוהים,
רצתה להגיע אל איזשהו חוף מבטחים,
ידעה שהוא שם רחוק קורא לה בקול ,
שידר אליה גלים גלים,
אולם מסביבה בנתה חומת שלווה
שם רק יקיריה נמצאים,
פחדה ממסלולים

לא מוכרים,לא קבועים,
ערגה אל הלא נודע הזה בשלל גוונים

בנגיעות של תמיהה,
חלמה חלומות אבודים,
על מקומות רחוקים
ששם ורק שם תוכל להיות איתו

מבלי שאיש ידע.
חיפשה את השביל שיוביל לטיילת חייה
את הצחוק בנתה  בדרך העצב ,
חנקה בנשימות אהבה.
רצתה לתפור לעצמה כנפיים לעוף  למרחבים,
שם ידעה בוודאות שמישהו מחכה לה
וכך עוברת לה עונה ועוד עונה
תמיד היא מחכה לקיץ,
זו העונה שהיא הכי אוהבת
לרוץ יחפה על שפת הים
שם החיבור שלה אל החיים, אל האלוהים.
לפני חודשיים שמעה ממנו שוב
הוא החזיר לה את החיוך שקפא בזמן,
משיחה לשיחה היא נפתחה אליו
כמו הפרח אל השמש,
היא לא היתה קשה לפיצוח,
שכן היתה שקופה
שמחה ששוב נכנס לחייה,
הם נפגשו לשלוש שעות מול אור הפלא
השיחה קלחה
כמו לא עברו שלוש שנים
אלא רק שלוש דקות מאז ועד עתה.
הם נזכרו בדברים שהצחיקו אותם
ולאחר שעתיים, התקרבו,התחבקו
הסירו את כל המחסומים ביניהם
ונשיקות מתוקות מיין,
כאלו שלא חוותה מעולם.
הפרידה היתה קשה,
אולם לא ויתרו
ולאחר יומיים שוב נפגשו,
המבט בעיניים,
קשה היה לראות שלא נולדה שם אהבה
לא הייתי קוראת לזה בשם אחר
הם כאילו נועדו זה לזו
הוא התחיל לדבר על לבה,
לספר על חייו ,
ביקש לעזוב את הבית,
רע לו שם - כך סיפר.
רצה לדעת עוד ועוד עליה,
  הלך מחשבותיה,
מה ברצונה לעשות למען העתיד של שניהם .
היא כלל לא ידעה מה לבחור.
טוב היה לה בחייה שלה
שהיו על מי מנוחות,
זרמו בדיוק כמו שהיא רוצה ,
והוא רצה לדעת מה בביתה.
הבטיחה שתספר .
כתב לה מידי יום מכתבי אהבה
שהוא מאושר עתה בחייו -
וידע שכדאי היה לו לחכות לה שלוש שנים
כל כך חשק בה והנה עכשיו היא שלו .
נפגשו שבוע אחר שבוע מאושרים שניהם
וככל שהעמיק הקשר
הם נפתחו וסיפרו על חייהם,
הוא על חייו הגרועים, היא על חייה היפים.
הוא על העתיד שרואה ביחד איתה
היא על ההווה שביחד איתו 
טיילו בטבע, יד ביד פסעו בין עצי החורש,
  צילמו את הנרקיסים שזה עתה פרחו לשבוע ,
ישבו על ספסל החזיקו ידיים ואהבו.
לאחר יומיים נעלם 
כתבה לו מכתב שהיא מתגעגעת והיכן הוא?
ענה  שהוא מצטער על העלמותו,
הוא נעלם גם לעצמו, מחשבות, תעתועים , קשה לו.
בביתו הדומם, הוא צריך לשחק את המשחק,
לחשוב עליה, על המהלכים שהוא צריך לעשות.
הוא כבר לא בטוח
האם נכון לקיים את מערכת היחסים הטעונה ריגשית אליה.
הסביר שהוא חי איתה בהווה ובעתיד
והיא תקועה רק בהווה
ויש לו לארגן את חייו.
מה בדיוק לארגן?
היא לא כל כך מבינה בזה.
יש ימים שהכל צף
ויש ימים קלים שהוא מתעלם מהכל.
השיחות עמה גורמות לו לשכוח ולקוות.
סיפר שחושב עליה המון,
בלימודים, בלילה במיטה,
מקיים איתה התעלסויות ללא הפסק,
קשה לו להרדם, מפנטז, אוהב,
המון תסריטים בראש.
למחרת, התקשר ואמר שאינו יכול להמשיך בקשר הזה,
מעדיף לסיים אותו ככה

זה היה סיפור של חודש...

 

האם לחודש הזה היה צריך לחכות שלוש שנים?