שירים

אייךָ

עת ערב דמום
בשקיעה של 
אודם רימון,
בעוברו לאיטו
נקלעו צעדיו בעיניי
והוא רוח נושפת בהר
מרימה עננים כמו
חולות במדבר
ודמותו לא זרה
עכשיו מפליגה לתוך
סדק הצר של האופק,
והעזתי לתהות 
אייך אישי
אייה המחוז שנשא מבטך,
רק טביעות עקבות
חתמו בחולי
עדוּת שהיית

תגובות