רוקמת לולאות

שלמה עם עצמך: את רוקמת לולאות באוויר כאילו האוויר בד ידיים ליצירות כולן ואת רואה בכך יתרון שאינו מרמה באשר לגורל היצירות ואת שלמה עם זה שכן אינך אמילי דיקסון, אינך כותבת איגרות לעולם והעולם מצידו לא מחכה להן. את סתם גרפומנית. תודה רבה לך רבקה היקרה, שבת טובה וחג אורים שמח וחמים. אפרופו דיקסון: כתבה גם שירי טבע ואהבה.

השיר מתאר אותך שממשיכה ליצור בתוך אי־ודאות, מודעת לכך שאינך גאונה מיתית או קול שמצופה לו, אך נאמנה למעשה היצירה עצמו.

ערכה של היצירה אינו תלוי בהכרה חיצונית או בייעוד נשגב, אלא בכנות, בהתמדה ובאומץ ליצור גם כשאין הבטחה לתהילה.

יפה כתבת רבקה יקרה

שבת מבורכת ושקטה וחג חנוכה שמח

שמוליק

איני מסכימה כלל, באם זו עדות עצמית. כתיבתך רוקמת ביד אומן ופורטת על נימי הרגש תמיד.  

לא, אינך אמילי, אבל

יש לך את היחוד שלך ואת

יודעת לרקום לולאות נפלאות,

שיוצרות דוגמאות יפהפיות.

יש לולאות צבעוניות ויש כאלה,

שחובקות סודות נפלאים

וקושרות פרחים רקומים...

תודה רבקתי היקרה על הלולאות האלה שלך.

.

נוריתי יקירתי, נוריתי היחידה, תודה! 

שלך, כל עוד, <לב>

רבקה הקטנה

---