דליקטסן

תמונה חדה ומעניינת: אהשים שבעים מול חתול רעב. תמונה שיש בה גם הומור דק וגם מבט ביקורתי על השסע בין מי שיש לו/ה ומי שאין.

נהניתי מאד לקרוא.

שבת שלום

מבטא דאגה: אתם במסעדה דומה לזו שבסרט דליקטסן, באזור מלון קינג דיוויד. המלצר מגיש לכם את מבוקשכם. מבע רעב נשלח אל כולכם העכבים המסובים - לעולם אינו שבע, החתול החתול, בורר ביניכם מי הפעם. תודה רבה לך רבקה היקרה, ערב טוב ושבת טובה.

<ל"הוד מעלתו"> <חיוך> <לב>

המיקרו־טקסט מציב סצנה עירונית־תרבותית תמימה ,מסעדה בירושלים, אך דרכה נחשף דימוי מאיים: “החתול הגדול” המביט בסועדים כבעכברים. הדימוי יוצר תחושת סכנה שקטה, שבה הרעב והשליטה נוכחים גם בתוך מרחב של נוחות ושגרה.

העולם מנוהל לעיתים בידי כוחות גדולים, רעבים ובלתי־שבעים, הבוחרים בכל רגע מי יהיה הקורבן הבא, והאדם הקטן חי תחת מבטם, גם כשהוא חושב שהוא מוגן ובטוח.

תודה רבקה יקרה על השיר עם הרבה חומר למחשבה.

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

אני מודה רבקתי ש

שלא ראיתי את הסרט אותו את מזכירה.

שנת 91... הייתי עדיין ילדה, אז אולי זה היה סרט למבוגרים בלבד.

אבל תיארת תמונה נחמדה, חתול רעב שרואה ביושבים במסעדה

עכברים ראויים לטרף.

כשהגיע לשולחן החשבון, אז את בטח ראית טרף של מי הייתם-

שח החתול או של בעל המסעדה...

והחיבוק שלי רבקתי יציל אותך מהחתול.

החתול הגדול המאיים הזה, בורר את מי לתקוף. מי יהיה הדליקטס הבא שלו. אוי, איזה זיכרון.  

.

>>> המחלה שלי קפצה דרגה - אני מקלידה/

מקישה בקושי רב. קשה לי מאוד. 

תודה רבה מראש, ושבוע טוב!!

שלך, כל עוד, <לב>

רבקה

---

.

למשל: אם "הלכתי" לקצת יותר מחצי שעה, 

עליי שוב לרשום אימייל + סיסמה - וזה באמת

קשה לי. 

תודה מראש, גליתי יקירתי האהובה. <לב>

רבקה

---