שניים לבאנאליזציה של מוצאי שבת

הראשון נלהב: דומה כי יופי נעוריך לא אמר נואש.

השני מעורר תהיות: אתה תוהה שמא מצפה היא בתחנת רכבת אפורה לאהבה חדשה. 

תודה רבה לך אודי היקר, שבוע טוב וחמים.

יפה השיר ומרומם המתאר אישה שלמרות גילה -

פניה  יפות- היא עושה רושם  של ביטחון עצמי ואפשר שיש ציפיות מעניינות  למרות גילה.

 שיר  מיוחד הנותן חומר למחשבה. 

שבוע טוב ומרומם- חשיבה טובה - תביא,בע"ה- בשורות טובות לכל עם ישראל-  אמן ואמן.

אין כמו אהבה לערות ואור

תודה למילים

כמה יפה מתוארת אשה יפה, בוגרת שתקנית יפי נעוריה מרחף על פניה, אבל בגרותה-מלאה אור וחיים!

אהבתי

הֲגַם שֶׁחוֹתֶמֶת בַּגְרוּת
מִתְנוֹסֶסֶת לְתִפְאָרָה-
           עַל פָּנַיִךְ
דּוֹמֶה כִּי יְפִי נְעוּרַיִךְ
לֹא אָמַר נוֹאָשׁ:
וַהֲרֵיהוּ כִּצְלָלִית 
מוּאֶרֶת, שׁוֹבְבָנִית -
    עַל פָּנַיִךְ -
         הַיָּפוֹת לְתָמִיד.

.

נפלא

השיר מתבונן ברגע המעבר השקט והטעון של מוצאי שבת , בין הקודש לשגרה. אתה רואה באישה דמות שחייה נעים בין זוהר נעורים מתמשך לבין סימני הזמן, בין עונג השבת, התרבות והאינטימיות, לבין קריאת השעון המעורר והחזרה ל“חיים האמיתיים”. בתוך הבנאליות האפורה של התחנה והיום החדש, עדיין מרחפת אפשרות של התחדשות ואהבה.

גם ברגעים היומיומיים והשחוקים לכאורה, במעבר משבת לחול, באפרוריות ובשגרה , מסתתר יופי מתמיד ותקווה. החיים אינם מתמצים בבנאליות. אפילו בתחנת רכבת אפורה יכולה להיוולד התחלה חדשה.

יפה כתבת אודי היקר

יום טוב ושקט

שמוליק