פעם, מזמנמזמן, / 3 /

זועק: פעם מזמן היית ילדה רומנטית כמו באגדות ואת לא מצאת מילים להספיד את המזמן ההוא עד הלום. תודה רבה לך רבקה היקרה, ערב טוב ושבוע טוב וחמים.  העיקר שתרגישי טוב. 

השיר מתאר מבט לאחור אל ילדות ונעורים רומנטיים, זמן שבו העולם נתפס כחלום אפשרי, מלא אידיאלים, יופי ודמויות מיתיות. את נעה בין פנטזיות של זהות, יופי ואהבה לבין ההתעוררות הכואבת למציאות, שבה החלום נסדק אך הזיכרון שלו עוד חי.

זהו שיר על הכרה בכאב ההתבגרות, לצד כבוד ועדינות כלפי הילדה הרומנטית שהייתה  ושאולי עודנה.

תודה רבקה יקרה על השיר.

שבוע טוב ושקט

שמוליק

.

תודה רבה-גדולה על התייחסותך, על עדינות

דבריך, שמואל יקר. <לב>

שבוע טוב. 

רבקה

---

לדעתי עדיין נותרת ילדה רומנטית אחרת לא היית כותבת. וכאן, פרץ נוסטלגי קטן על יופי, רגש ורומנטיקה. יפה כל כך.  

.

גליתי יקירתי האהובה, אומר: תודה רבה-רבה!

זאת מחמאה, באמת. בעיקר, אחרי שנים 

רבות של האשמה (מאשימים אותי) בכך 

שהראש אצלי עובד-מעַבד הכול הרבה-

הרבה לפני הרגש.

זה נכון, אגב. אלא מה - אין זה אומר שאין 

לי רגשות. 

הרומנטיות, למען האמת, היא זן אחר של רגש,

שונה ממה שבדרך כלל מייחסים לו בימנינו:

יש בו (בה) יסודות קמאיים-ילדותיים, כגון: 

הרוחות והעצים מדברים-אומרים לנו משהו, 

הטבע משקף אותנו (סערות, ים, בעלי חיים), 

גם הדומם, 

וכו' וכו' וגומר. 

הרי הייתה אמנות רומנטית-בָּרוֹקית, ושוב,

רומנטית. עד שבאו השלבים שאחריה.     

קשקשתי לך מספיק, נכון? 

ליל מנוחה מיטיבה ורק טוב, גליתי. 

שלך, כל עוד, <לב>

רבקה הנודניקית

---

אני מאחל לך שלא תצטרכי "להספיד"
כי כל עוד לא *הספדת*,
זיכרונות הילדות והחלומות היפים ימשיכו לפעום בך.

מעניין אותי המשפט העלום, לדעתי כמובן,
"אֶהְיֶה יָפָה כְּמוֹ לִיז טֶיְלוֹר

 כִּי לֹא אוּכַל לִהְיוֹת יָפָה כְּמוֹ אִמָּא שֶׁלִּי",

האם כִּי לֹא אוּכַל לִהְיוֹת יָפָה כְּמוֹ אִמָּא שֶׁלִּי, ...

הוא מעין הומז' (מחווה של כבוד) לאימא יקרה
שיופיה עולה אף על זה של אליזבט טיילור ואת מסתפקת באליזבט.?

אהבתי מאוד

ואם, רבקתי היקרה, עדין לא מצאת מילים

להספיד את ה-מזמנמזמן, סימן

שאת עדיין אותה ילדה רומנטית מאז.

את עדיין חולמת על יופי ועל רומנטיקה.

אולי לא כמו ליז טיילור, אבל אולי כמו

סופייה לורן. 

הישארי רבקתי היקרה, הישארי אותה ילדה רומנטית

כמו באגדות. 

אהבתי. והתחברתי מאד למסמן זמן הזה, אותו מזמן מזמן שיש לכל אחד/ת מאיתנו בעמקי הלב.

ריגשת אותי, רבקה יקרה.