קצת כמו צביקה

משעשע: אתה מבקש להשיב אליך בחזרה את נעוריך ומסתפק במה שיש ואתה מרתיח פינג'אן על האש ביחד עם נכדך ותקשקש עימו וזה מה יש. תודה רבה לך אודי היקר, לילה טוב.

כאשר הייתי בשירות קבע ונשקתי לגיל ארבעים, כאשר היו מגיעות חיילות חדשות, הייתי "מרגיש" כאילו הפכתי צעיר יותר, אבל זו רק ההרגשה.

בהחלט, בזמן מסוים אנו מחפשים את הנעורים

שהלכו ולא ישובו.

אהבתי מאוד את מה שכתבת.

תודה

השיר מתאר רגע יומיומי בקניון: מבט הדדי בינך לחיילות צעירות מעורר בך געגוע לנעורים שאבדו. מתוך ההבנה שאין דרך להשיב את הזמן לאחור, אתה פונה אל הפשטות והחום של ההווה, קפה על האש, שיחה עם הנכד, וקבלה שקטה של המציאות.

הזמן חולף ואי־אפשר להחזיר את הנעורים, אך אפשר לבחור בהשלמה ובשמחה במה שיש כאן ועכשיו. האושר מצוי בדברים הקטנים, בקשר הבין־דורי וביכולת להוקיר את הרגע בלי מרדף אחר מה שאבד.

יפה כתבת אודי היקר

סופ"ש רגוע ושקט

שמוליק

זה כנראה בלתי אפשרי, אז אתה לומד ליהנות מהדברים הנהדרים כמו נכדיך המקסימים. זה המון! 

בדרך לקניון....

שהחליף את הגימנסיה