אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ לֵאָה

.

הכותרת 'מדברת' על השיר של אהוד מנור. 

השיר שלך, וסיומו עם תמונה פלוס שם קובץ

שיריה של לאה גולדברג, "אהבתה של תרזה

די מון" - הו:

קלָסי, עדין, חולמני, רך, כל דימוי נוגע-לא-

נוגע, מרַמז, ...

תודה רבה-רבה על שירך, בבר1. <לב>

רבקה

---

על תגובתך העדינה והמלטפת⚘

השיר מתאר אהבה הנעה בין ריחוק לקרבה, בין געגוע למגע ממשי. האהובה מופיעה כדמות חמקמקה: לפעמים רחוקה ובלתי מושגת, כמו מגדלור או שמש, ולפעמים קרובה עד כדי תחושה שהיא מונחת על כף היד. הדימויים מדגישים את התנודתיות הרגשית של האהבה.

אהבה אמיתית חיה על המתח שבין מרחק לקרבה. גם כשהיא נראית רחוקה או מתעתעת, היא ממשיכה להאיר, למשוך ולמלא את הלב בנוכחות עמוקה, לעיתים כדמיון, ולעיתים כממשות חיה ונושמת.

יפה כתבת בבר1

שבוע טוב ושקט

שמוליק

תופס רגעים טובים עם לאה: לפעמים היא ממש על כף היד, מתחת לחלון כמו אהבתה של תרזה דמון. תודה רבה לך אברהם היקר, ערב טוב ושבוע טוב וחמים. טוב שאתה מוצא רגעים כאלה עם לאה. 

הסיום ממש יפהפה!

מתעתעת היא האהבה הזו פעם היא כאן ופעם שם. הארמזים הנטועים כאן יפים ובמקומם. 

תודה על המשוב המחמיא.

יום מקסים.