תמיד ...

השיר מתאר תחושת קיפאון מתמשך בעולם משתנה: המציאות מואצת ומחריפה, אך דפוסי החשיבה והפעולה נותרו ישנים. הדימוי ממעשיית הנסיך הקטן מדגיש עשייה אוטומטית וחסרת התאמה לזמן.

כדי להתמודד עם מציאות חדשה אי־אפשר להמשיך לפעול לפי הוראות ישנות. תפילות, נאומים ושגרות אינם תחליף לשינוי אמיתי. השיר קורא להתעוררות, לחשיבה מחודשת ולאחריות פעילה במקום הישארות נוחה וסטטית.

תודה רבקה יקרה על השיר המאד אקטואלי.

שבוע טוב , מבורך ושקט.

שמוליק

דברים נוקבים כתבת כאן, ביקורת נוקבת לצד כאב גדול נוכח המצב הקיים. אנחנו על המפה? 

זועק, תמונת מצב עגומה: תמיד אותו סיפור. למרות שהמציאות השתנתה ואנחנו מכבים שרפות בקצב גדול יותר, אנחנו דורכים במקום ומשליכים יהבנו בתוצאות תפילות ונאומים. תודה רבה לך רבקה היקרה, שבוע טוב ושקט, שנדע רק ימים טובים.

כמובן שאלה הם טיפשים.

הבעיה בעקר עם החכמים

שלא למדו דבר מהעבר ולא מהניסיון.

עולם כמנהגו נוהג, ו"אחרי מות, קדושים אמור"

ובכל עת ממתינים לשריפה הבאה, שאפשר היה למנוע אותה.

"החכמים מושכים ידיהם מהנהגת  העולם מפני שהם יודעים שיש חכמים גדולים מהם, ורוצים שהעולם יתנהג על ידי חכמים גמורים.

בתוך כך קופצים הטיפשים והרשעים ונוטלים לידיהם את  הנהגת  העולם  (ש"י עגנון)

משפט יפה וקצת נאיבי, 

שהתאי לימים ההם של  1977...

הימים אחרים הם, ימים קשים

ימים של שרפות, שמנסים לכמות

רק שבתפילות לא מכבים שרפות

אז

האש ממשיכה לכלות כל חלקה טובה.

כואב, מכאיבות מילותיך רבקתי היקרה,

הכאב לא חולף

והמשפט של טל ברודי ממשיך לרחף...

אבל רק במגרשי כדורסל, לא בעולם האמתי.