שירים

חול. חול בלבד. ועוד: חול. וייבן עוזיהו מגדלים בירושלים. של חול. עיניו מקיפות את סביבותיו ורק חול, וייבן עוזיהו. ויחזקם. בורות רבים. מגדלי חול, בורות חול, שמֵי חול, חול לבנייה

אימא יושבת בבגד ים, משקפי שמש, לידה הכדור, הגלגל, מגבת ענק על החול, אימא נושמת חול ונאנקת – אימא נושמת ומחייכת, צוחקת, הוא מתנשף וחול מרסס את ידיה, על כובעה, דוגית על מֵי החול, הדוגית כפעמיים גובהה של אימא יושבת וכפעמיים רוחבה של אימא

אימא בחול ומשקפיים. ושִעמום. מלמעלה חול ושִעמום ניגרים על אימא. הוא רוצה הביתה. אימא לא שומעת קול החול מתגרגר הוא רוצה הביתה השִעמום רץ אחריו בבגדי חול ואין שומע

השִעמום פורש כנפיים בזרועותיה של אימא, טוב חמוד אסיים את הפרק ונלך הביתה, מה קרה לך, אתה תמיד אוהב כל כך את החוף. הוא לא רוצה את החיבוק, החול מטריד אותו. כמה אני אוהבת אותך, מתוק, נשמה טהורה

(גם הנשמה בנויה חולות גולשים, מתפהקים), ילד טוב. אנחנו עוד מעט, מתוק.

הנצח חול בלבד. צבע חול טעם חול הראייה מְכַזבת הדוגית קבועה, החול מגרגר שיר ערש סביבהּ הדוגית תקועה עם חולות השִעמום

אתה רוצה לצייר, קח את הצבעים, נשמה, הנה אעזור לך, זה לציור שלך חמודי, המממ, אני אוהבת אותך, נראה מה אתה מצייר בשביל אימא.

אין חוף בירושלים, חמוד שלי – הא. מגדלי חוף ירושלים. אם אתה אומר, נשמה, זה הציור שלך. הא, בשבילי ציירת. בעוד כמה דקות יתייבש ונוכל לקחת אותו הביתה (אבל השמש מגירה חולות ואלה נמסכים בצבעיו). הנה, כבר יָבֵש

הכול יבשים: שמֵי החול, החול, מֵי החול, הדוגית. אימא. השִעמום. הציור משועמם. הוא משועמם, מיובש. השִעמום משחק אִתו מחבואים ולובש חולות מרגיעים. זה החול הטוב, כמו ברגעי החסד, קרוב, קרוב מאוד לגופהּ של אימא, כשהיא לא משועממת, כשאימא אינה מבועתת

אלא שלא אימא מבועתת, הוא בלבד

גושֵי חול. גוש ממאיר. סרטני ים. סרטן החול. לאֵימה פני חול. השִעמום זועק הברות חול, משפטי חול, מי ישמע הצילו, מי יאזין ויבוא

חול עוטף

עד אין קץ. עד יש חול.

אז מה עושים.

מגדלי חול. השדיים של אימא משפך גדול. הפטמות של אימא שפופרות מזמינות – הוא יונק חול –השדיים משפך הכזבים. הפטמות שפופרות ההשראה. שִעמומי שִעמומךָ שִעמומהּ

תגובות