נשגב

מבטא ציפייה: הכלוב היה לציפור והתעופפה ואותו פצע עוד מצפה להיות נשגב. תודה רבה לך רבקה היקרה, ערב טוב ושבוע טוב.

הכלוב משמש כאן, בשיר זה ב 2 אופנים.

מצד אחד הוא מגן על הציפור

ומאידך הוא עצמו (כדימוי), לכאורה משתחרר מכבלי הציפור הכלוא בתוכו, כאשר הוא עצמו מתעופף.

איני יודע מה סיבת התאבדותה של המשוררת הדגולה, אך אפשר שעצם המעשה הוא שחרור ממצב מסוים בו הייתה שרויה/"כלואה"

וכך הכלוב שמתעופף מתאר את *השחרור*

הפיזי של המשוררת.

הביטוי "נשגב", אפשר שמעצים את אירוע ההתאבדות למשהו בלתי נתפש.

בהמשך דבריה, /הספדה, קובעת מרתה, שהפצע הוא אותו פצע ואין בו משהו מנחם.

.

בבר 1, תודה  ע-נ-ק-י-ת  על תגובתך! 

בזכותהּ ראיתי איפה טעיתי כשהעליתי את

הפוסט. 

רק טוב! <לב>

רבקה

---

בשני הקטעים מוצגת תמונה מטפורית של שחרור וכאב. בקטע הראשון הכלוב עצמו נהפך לציפור ומתעופף, דימוי לשבירת הגבולות והשתחררות ממגבלות. בקטע השני הפצע עדיין קיים, אך הוא שואף להפוך למשהו נשגב , כלומר, שהכאב יקבל משמעות עמוקה יותר.

גם מתוך כאב או מגבלות יכולה לצמוח התעלות ושחרור. הפצע והכלא אינם סוף הדרך, אלא נקודת התחלה לשינוי ולצמיחה.

תודה רבקה יקרה על שני השירים הקצרים מעוררי מחשבה.

יום טוב ושקט

שמוליק

כציפור בכלוב היא חשה, ביקשה את החופש לעצמה, להפיג את הכאב שבתוכה. 

התאבדותה. היעדרה מן העולם הזה והשירה שכתבה על כאביה הרבים - הפכו את חייה לנשגבים. 

רבקתי היקרה, 

באתי מאוחר למילים האלה כאן.

פתחתי את המחשב, נכנסתי לשירים וריאיתי נשגב 2 ולא זכרתי שראיתי נשגב 1...

אז דפדפתי והגעתי לכאן, ו

וזה קצת טילטל אותי, כי

והרי ספר שיריה של אלחנדרה פיסרניק "בלילה הזה, בעולם הזה" מונח על מדף הספרים שלי... ואני מבינה את הכלוב שפרש כנפיים ושחרר את נשמתה של אלחנדרה.

אז ניסיתי להבין את הפצע הזה שלך, רבקתי היקרה.

את הצפייה שלך שיהיה - נשגב.

.

נוריתי. נוריתי יקירתי. נוריתי היחידה. 

כאן הפצע שהוא של אלחנדרה פיסרניק.

אבל:

זֶה לֹא הפצע שלי - ובעיקר, זֶה לֹא הפצע 

שלי ב-"נשגב / 2 /" - הלגלוג חוגג, אם

יודעים איך לקרוא. הרי אני גדלתי עם 

ה"בום" הדרום-אמריקני של חוליו קורטסר

ושאר חבריו, כולל גבריאל גארסיה מארקס,

ועם חורחה לואיס בורחס, וכמובן, עם הפוסט-

מודרניסטים.

נא לא לקחת אותי ברצינות תהומית אלא

עם חיוך קצת צדדי, ואז תוכלי ליהנות 

מהלגלוג הקליל.

נכון: על ויתי, על הוריי, אני רצינית.

נכון: אני מעלה גם טקסטים ושירים רציניים. 

מה כבר אפשר להעלות לכאן? 

הטקסטים השיריים של צביקה רז, למשל: 

לרוב הוא פוסט-מודרני, מלגלג בגלוי, גם על

עצמו, נפלא. אבל: הוא בטוח שהוא כותב 

צ'רלס בוקובסקי.

אגב: כאן אני מגיבה באמת גם על "נשגב /

2 /" - שם אולי יהיו עוד קוראים-מגיבים, 

וזֶה - כל סודותיי, נניח - רק לך.

עד כאן, נוריתי יקירתי. 

חיבוק גדול, שלך כל עוד, <לב>

רבקה

---

תודה רבקתי היקרה, תודה על תגובה טובה ומרגשת

ממני נורית, ששולחת לך עוד נורית,

נורית אדומה...

.

הו. 

תודה! תודה רבה-רבה! 

חיבוק ענק, נוריתי יקירתי. 

שלך, <לב>

רבקה

---