הַיְּדִיעָה שֶׁבַּהֲבָנָה (שיר/הגות)

הַיְּדִיעָה שֶׁבַּהֲבָנָה

יֶשְׁנָם דְּבָרִים
הַנִּשְּׂגָבִים מִבִּינָתוֹ שֶׁל הָאָדָם
וְיֶשְׁנָם דְּבָרִים
הַנְּחוּתִים מִבִּינָתוֹ שֶׁל הָאָדָם.

וּבֵין אֵלֶּה לְאֵלֶּה
הֲבָנַת הָאָדָם אֵת מַהוּתוֹ
וּבֵין אֵלֶּה לְאֵלֶּה
הֲבָנַת הָאָדָם אֵת אַפְסוּתוֹ (אברהם)

הסבר על השיר

כִּי בְּרֹב חָכְמָה - רָב כָּעַס,
וְיוֹסִיף דַּעַת - יוֹסִיף מַכְאוֹב" (קהלת)
 

"אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה,
 וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה". (משלי)

אל יחשוב אדם

שאם הוא נולד עם מגע של אלוהים,
הרי הוא מסודר.

כי תלוי מה הוא עושה עם המתנה הזו.
ולכן הפסוק הראשון הוא על דרך השלילה

כי יש אנשים שלאחר שהחכימו,
קשה להם להבין למה אחרים טיפשים
ואז הם כועסים. (ומוסיפים מכאוב לעצמם)
ומה שווה חכמתם ?
 

המשפט החשוב והמכריע הוא לדעת
שהחכמה באה דווקא ממקום ריק,
 מתוך אפסות. וכאשר מביטים
 מלמטה למעלה אפשר ללמוד יותר.

ועוד בעניין זה

וְהַחָכְמָה - מֵאַיִן - תִּמָּצֵא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה. (איוב)
(אין המשפט לשון שאלה, אלא משפט חיווי,
כלומר: שאין איזה איבר ממשי שמייצר חכמה\בינה)

ועכשיו אם מחברים את הפסוק השני,
הרי עיקרו - ..וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה.
כלומר אשרי האדם שמצא את החכמה
ויודע מה לעשות אתה - להפיק תבונה.