שמים פס גדול

השיר מתאר מצב שבו אנשים מתנהגים באדישות כלפי הזולת: אינם משקיעים מחשבה, אינם מתחשבים בבחירות של אחרים, פועלים מתוך דחף רגעי וללא חמלה. הם “שמים פס” – כלומר מתעלמים מההשפעה של מעשיהם על אחרים, אך בו־בזמן מצפים שאחרים יגלו כלפיהם אכפתיות.

מי שאינו מגלה אכפתיות וחמלה כלפי הזולת – אינו יכול לצפות לקבל אותן בחזרה; עולם טוב יותר מתחיל בהתחשבות ובאחריות של כל אדם כלפי אחרים. 

יפה כתבת דני היקר

יום טוב ושקט

שמוליק

מעט התחשבות ברגשות הזולת ומה אומרים לו - תתרום הרבה מאוד.  

חוסר השקעה כסימפטום השיר מתאר מצב שבו כש"לא אכפת", האדם מפסיק להתאמץ ("לא משקיעים", "לא נוקפים אצבע"). האדישות מוצגת ככוח פסיבי שחונק כל רצון לעשייה או לנתינה.

היעדר קבלה וחמלה השיר מדגיש את הקושי לקבל את הבחירות של האחר. במקום הקשבה, ישנה תגובה אימפולסיבית ("חיש זורקים מה שעולה בראש") ללא סינון, ללא "בחינה" ובלי טיפה של חמלה או התחשבות ברגשות הצד השני.

אנוכיות ואימפולסיביות אתה מתאר התנהגות שמונעת רק מרצון רגעִי ("עושים מה שמתחשק") תוך התעלמות מוחלטת מהעתיד או מהתוצאות ("מה קורה- מה יהיה- מה יצא מזה- שמים פס גדול").

הפרדוקס האנושי הבית האחרון נוגע בנקודה הכי כואבת: האדם שמתנהג באדישות ולא מעניק אכפתיות לסובבים אותו, הוא בדיוק זה שכמהה וזקוק לכך שינהגו כלפיו באכפתיות. השיר חושף את הפער שבין מה שאנחנו נותנים (או לא נותנים) לבין מה שאנחנו מצפים לקבל.

 השיר מדבר על החורבן שיוצרת האדישות – היא לא רק פוגעת בסיכוי ל"עולם טוב יותר", אלא משאירה את האדם בודד בתוך הצרכים של עצמו, מחכה לחסד שהוא עצמו מסרב להעניק.
יפה כתבת שבוע טוב ושקט שיהיה לנו

.

שמים פס גדול - נכון. נכון מאוד. 

ובכל זאת, זהירות, דני, זהירות!

איך אומרים בספרדית? 

"רואים את הקש בעין של הזולת, ולא רואים 

את הקורה בעין של עצמם. "

ז"א: רואים את הפגמים אצל הזולת, ולא

רואים את הפגמים אצל עצמנו. 

תודה רבה-רבה ושבוע טוב ומיטיב, דני אהוב.

<לב>

רבקה

---

אנוכיות חברתית מחסלת הסיכוי לעולם טוב יותר, תוך חשיפת צביעות של מי, שרוצים לקבל מה שאינם מוכנים לתת.  אכפתיות היא הגשר היחיד שמאפשר לנו לא להיות לבד.
התיקון מתחיל ברגע שבו מפסיקים 'לשים פס' ומתחילים להקשיב.

יפה שוררת - שיר מאד חשוב-

מאד אהבתי!

הרי ידוע שדרך ארץ קדמה לתורה  וכתוב בתורה הקדושה:

"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ  זהו  ציווי של  ה'   לעם ישראל , המופיע בספר  ויקרא

 (פרק י"ט, פסוק י"ח), ולפיו על כל אחד  צריך לאהוב את רעהו כפי שהוא אוהב את עצמו.

ועוד כתוב באותו בפרק  :"לֹא־תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ, לֹא תַעֲמֹד עַל־דַּם רֵעֶךָ:  אֲנִי, יְהוָה.  לֹא־תִשְׂנָא אֶת־אָחִיךָ, בִּלְבָבֶךָ; הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת־עֲמִיתֶךָ, וְלֹא־תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא.   לֹא־תִקֹּם וְלֹא־תִטֹּר אֶת־בְּנֵי עַמֶּךָ"

ושלמה המלך אומר:

" כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם"

[משלי: כ"ז,י"ט]

 הסבר:  כמו שאדם מתייחס לחברו כך חברו מתייחס אליו.

 יישר כוח על שיר  כה חשוב - המעורר את הלבבות- לחשוב- כיצד להתנהג אל הזולת.

תבורך בשבוע טוב -הרבה בריאות ונחת ותמשיך לשורר לנו את שירך היפים והמעניינים  בטוב ובנעימים.

בברכה 

בשורות  טובות.