בַּקְבּוּק שָׁבְּלִי

.

הו.

נשימתו הקצובה, רעם הבומים והאזעקה, 

ידו החמה המחזיקה את ידה הקרה של 

הדוברת, הזיכרונות העולים, חוף הים של

אז, בקבוק שבליס - 

כל אלה רק מפרטים שיר לירי היודע כיצד

לערב בין הפרטים והמצבים, ויודע גם לפלל

ליום המחר, שקט, פנוי לאהבה. 

תודה רבה-רבה על ההנאה שבהקריאת

השיר, BB יקרה. <לב>

רבקה

---

תודה, רבקה יקרה על קריאה ועל תגובה.

קשה לי מאד בימי החרדה המתמשכים. וקשה לי במיוחד לכתוב. המוזה לא אוהבת לשהות במקלט!

מה שמחזיקה אותי שפויה הם הדברים הכל כך בסיסיים: נוכחות אדם אהוב, זכרונות מימים טובים יותר, וצורך קיומי לשרוד ולחזור לימי השפיות.

תודה שהבנת.

יפה ומרגש, למרות הכול יש תקווה: הוא מצית בך תקווה קטנה כאשר בחום ידו מלהט כפור ידך במקלט שהסיוט אליו נקלענו יגמר בטוב ותצעדנו על חוף הים. תודה רבה לך, שבת טובה ורגועה. שיחזרו אלינו הימים הטובים. אמן ואמן.

תודה דני יקר

קרבה אנושית וזכרונות מימים רגילים מחזיקים אותנו ומאפשרים לעבור עוד יום קשה!!!

תודה לקריאה ולתגובה.

גם התגובות לירי מעודדות את הנפש!

תודההכפולה בימים אלה!

לימים טובים יותר

השיר מתאר רגעים של פחד קיומי בזמן אזעקות ומלחמה, מול זיכרון של אהבה ושלווה מהעבר (ההליכה על החוף עם בקבוק השַׁבְּלִיס), כאשר המגע והקרבה בין שניים מצליחים להצית תקווה גם בתוך החושך.

גם בזמנים הקשים והמפחידים ביותר, אהבה, זיכרונות משותפים וקשר אנושי יכולים להחזיק את הנפש, לשמור על התקווה ולהזכיר שיש עתיד טוב שאפשר לשוב אליו.

יפה כתבת BeeBee יקרה

שבת מבורכת ושקטה 

שמוליק

תודה שמוליק יקר, לתגובה יפה כל כך לשירי, ולאיור נפלא ומשובב לב.

בומים קשים אלה יש דברים שמחזקים את השפיות-כמגע עד אוהבת וכזיכרון מתוק!

לימים טובים

ביחד עם אישך, היאוש קל יותר והחרדה מתמסמסת בתוך חיבוק אצבעותיכם. BEE יקירתי, היטבת לתאר התחושות הקשות וגם קמצוץ התקווה, שמסרב להיעלם. 

תודה רננה יקרה על קריאה ועל תגובה, ועל הבנת נקודת התקווה הזעירה שעוד נותרה בימים אפלים.

לימים שקטים יותר

לתקווה 

 השיר נפתח בתיאור של חרדה פיזית בזמן אזעקה – דופק מהיר, רעידות ופחד מהטילים. המציאות היא של "חושך עמוק" ו"סיוט".

הקשר האנושי כמקור כוח בתוך המקלט, המגע של בן הזוג (אחיזת היד) הוא הדבר היחיד שמעניק ביטחון ותקווה. חום היד שלו עומד בניגוד ל"כפור" שאוחז בך מרוב פחד.

הזיכרון (החוף) "בקבוק השאבלי" מייצג את החיים שהיו לפני המלחמה – רגעים פשוטים וזוהרים של הליכה על שפת הים, יין צונן בכוסות נייר וחופש. הניגוד בין היין היוקרתי (שאבלי) לכוסות הנייר מדגיש שמדובר ברגע לא פורמלי של אושר טהור.

התקווה השיר מסתיים בתפילה קטנה לחזור לאותה שגרה ברוכה. את מקווה שהסיוט יסתיים ואתם תוכלו שוב לצעוד על החוף, כשהבקבוק ביד כסמל לחזרה לחיים נורמליים ומלאי אור.

השיר עוסק בכוחה של האהבה והזיכרון להחזיק אותנו ברגעי אופל, ובגעגוע עמוק לשקט ולביטחון.

יפה כתבת - לימים טובים שיבואו 

תודה, אביה יקרתי

מי כמוך יודעת את האושר הצרוף של צעידה על חוף ים שוקו ורוגע החול החם, יד ביד עם אהוב, והעונג הצרוף של כוס יין צונן בחום הלוהט.

חוסן נפשי מעוגן ברגעי זכרונות כאלה, ומה שמחבר את אלה להווה הוא מגע היד החם והחוטף.

התקווה לימי שקט, לימי ים ולשתיית יין שאבלי!

תודה רבה לקריאה, למחשבה ולתגובה!

כל האהבה כולה

אהבה בימי החולרות האיראניות!

אהבה-חעזוק-תקווה.

כשנמצאים עם היקר לנו-גם החושך קצת פחות חשוך!

תודה יצחק לקריאה ולתגובה!

לימים שקטים

ברגעים כאלה במקלט, את חשה את ידו בידך ויודעת כי הוא לצידך. עוד יגיעו הימים בהם תלכו אל הים ותבלו כתמיד. עם בקבוק שבליס. 

תודה גלי יקרה 

חוסן נפשי בנוי מרבדים של זכרונות קטנים וטובים. של מה שהיה, ולכן ריאלי לקוות שגם יחזור.

חוסן נפשי הוא תמיכה הדדית של אנשים קרובים והאנשים קרובים.

והימים אלה-הקרבה הזו היא הדבר החשוב ביותר שנותר לנו גם כשהכל מסביבנו חסר פשר או הגיון.

תודה לקריאה ולתגובה

לשבת שקטה

הבקבוק בקבוק הזה... לא ידעתי ולא מצאתי. כה נחקק בלבבך

יין Chablis! יין צרפתי לא מפונפן, טעים כשהוא צעיר(כמו כל דבר....)

סיכרון מיצים פשוטים יותר, מהנאות קטנות ומתקווה שתחזור ב.

תודה, צביקה לקריאה ולתגובה! 

לימים קלים יותר ולשבת שקטה