לוּ ידעתי

כל שנה במכורתנו מכינים קרבל בשרים כמו בברזיל. פסח מתקרב אלינו והקורבן של החג כבר מוחג ואת תוהה מי לסעודה ואת אינך יודעתך . לו ידעת היה גם לך חג. תודה רבה לך רבקה היקרה, ערב טוב ושקט.

.

תודה רבה-גדולה על קריאה + תגובה ראשונה!

לא קל לקרוא ולהבין סוגת שירה יפנית, ואני

מעריכה מאוד את המאמץ שהשקעתָּ, דני

יקר. 

ברשותך, רק לגבי הבית האחרון,

* כי לדעתי, הוא הכי מסובך,

* וכדי לא למנוע קריאה + הבנתם האישית 

 מהחברים שאולי עוד יקראו את הפוסט:

לו ידעתי בלי תבונה = לו ידעתי בלי להבין

את כל מה שהבנתי והסברתי בבתים

הקודמים, 

גם לי היה חג. = גם אני הייתי חוגגת. 

לילה טוב, שקט ומיטיב, דני אהוב. <לב>

רבקה

---

השיר מתאר מציאות קשה וכואבת דרך דימויים של קרנבל – חגיגה שנראית צבעונית ושמחה, אך בעצם מלאה באלימות, דם וסבל. את משווה בין חגיגות לבין קורבן אדם, ורומזת לכך שהשמחה באה על חשבון אחרים. בסיום את מתוודה אילו היית פחות מודעת,  אז גם אני היית  חוגגת.

יש בשיר ביקורת על אדישות וחוסר מודעות לסבל של אחרים ,קריאה להתעורר, לראות את המחיר האנושי מאחורי “שמחות”, ולקחת אחריות מוסרית.

מי שמבין את האמת כבר לא יכול להתעלם ולשמוח על חשבון אחרים. לפעמים דווקא חוסר הידיעה מאפשר אושר מדומה.

תודה רבקה יקרה על השיר המעורר מחשבה.

יום טוב ושקט עד כצה שאפשר

שמוליק

.

הו. 

תודה רבה-גדולה מאוד על קריאה + תגובה,

שמואל, איש יקר.

אכן, אני נעזרת בקרנבל כדי לתאר את 

"המציאות החגיגית" שלנו - מלחמות,

אלימות, גם בבית.

אכן, יש ביקורת על האדישות לסבל של 

האחרים. 

תודה רבה-רבה לך שוב, 

ויום שקט ומיטיב ככל שניתן. <לב>

רבקה

---

מה נשתנה החג הזה מכל החגים? את ריח הדם את מריחה ואין זה הצלי המוגש אל השולחן.  

.

הו. 

גליתי יקירתי האהובה, 

תודה רבה-גדולה-מאוד על קריאה + תגובה!

יום נעים, שקט ומיטיב.

שלך, <לב>

רבקה

---

 השיר משתמש בדימויים של חגיגה ושמחה ("קרנבל", "זיקוקין די נור", "ברזיל", "חג") כדי לתאר זירת רצח או פיצוץ. הפער בין השפה החגיגית לתוכן המחריד יוצר תחושה של פלצות.

 המילה "קרנבל את מחזירה למילה את המשמעות המילולית והאכזרית שלה – חגיגה של דם ובשר אדם ("אדום-אדום של דם", "ריח בשר אדם").

 האמירה "כמו בברזיל, כל השנה מכינים" מרמזת שהאלימות כאן היא לא אירוע חד-פעמי, אלא "תעשייה" של מוות, הכנה מתמדת לקורבן הבא.

האזכור של חג הפסח ו"קורבן החג" הופך את המוות האנושי למשהו טקסי ואכזרי. השאלה "מי לסעודה?" מהדהדת קניבליזם מטאפורי – החברה "ניזונה" מהמוות הזה.

הבית האחרון בסוגריים הוא האישי והכואב ביותר. את מביעה מעין קנאה במי שחסר "תבונה" – מי שלא מבין את הזוועה ויכול פשוט לחגוג את החג בלי לראות את הדם. המודעות היא המשא הכבד שהופך את החג לבלתי אפשרי עבורה

כתיבה לעילא - יומחקסים ושקט

.

תגובה כזאת, מלאה, על כל פרט,

וביום כל כך קשה לך -

תודה רבה-גדולה לך, אביה אהובה! <לב>

רבקה

---

הקרנבל, רבקתי היקרה,

זה שחווית אותו שם בברזיל,

את שבה וחווה אותו כאן ועכשיו.

זיקקי די נור בשמיים

 טילים עפים.

וחג הפסח בפתח ואיתו בא

קורבן פסח, וכאן

יש קורבנות כל השנה.

דם זורם בתעלות, כמו בתעלה סביב המזבח

בהתקדש חג...

ולהקת הנח"ל שרה,

קרנבל בנחל קרנבל

מי שלא יבוא חבל...

.

הו-ו-ו !!

איך שכחתי את השיר הזה של להקת הנח"ל!

נוריתי יקירתי, תודה!

תודה רבה-גדולה בכלל, על קריאה  + תגובה!

חיבוק אוהב, נוריתי יקירתי, נוריתי היחידה.

שלך, <לב>

רבקה הקטנה

---