במו עיניו זכה

.

ואתה מסביר לו, בגאווה, "הנה, זה נוף ילדותי

ובגרותי. "

מעטים מאוד זוכים לכך, נכון. 

מעטים עוד יותר מוסיפים להתגורר בו.

תודה רבה-גדולה על השיתוף, על השיר.

חג שמח ושקט, דני יקר מאוד. <לב>

רבקה

---

אתה מתאר בגאווה למבקר את נוף ילדותך ובגרותך, המקום שעיצב את חייך וזהותך. דרך העיניים של המבקר, הנוף מקבל משמעות נוספת, כמעט כמו עדות חיה לזיכרונות ולדרך שעברת.

הנוף האישי, זיכרונות הילדות וההתבגרות, הוא חלק עמוק מהזהות שלנו, ולא כל אחד זוכה לראות או להבין אותו מקרוב. יש ערך מיוחד בשיתוף העולם הפנימי והעבר עם אחרים.

יפה כתבת דני היקר.

חג שמח אולי באמת עכשיו.

שמוליק

השיר חוגג את השייכות למקום ואת היכולת של הנוף לשמר בתוכו את תחנות החיים של האדם.

מקסים ונפלא - יומחבק חג נעים

נעים להכיר למבקר שלך את נוף ילדותך. 

אני כבר שנים רחוק ת"ק פרסה מנופי ילדותי. בפעם האחרונה כנסעתי להציץ בם, התאכזבתי ודמעתי על הישנותם :-(