כלנית, רקפת, *

אם בעבר ניתנו שמות מקראיים, שמות האמהות לשם דוגמה, הרי לאחר מכן היו אלה שמות פרחים. שירו של אודי גלבמן הותיר בך הרהור על זיכרונות עבר ודמויות מן העבר שאת תוהה מה אירע עמם. כמו אותה פסנתרנית מהקיבוץ. 

השיר מציג מעבר עדין בין עבר להווה: מצד אחד שמות פרחים רכים ויפים כמו כלנית ורקפת, שמסמלים חידוש, טבע ורעננות; ומנגד שמות האימהות המקראיות : שרה, רבקה, רחל ולאה  שמסמלים שורשים, מסורת וזהות עתיקה. את נעה בין העולמות הללו, דרך זיכרונות אישיים מהקיבוץ ודמויות מן העבר, ומתוך הרהור פנימי שמחבר בין מה שהיה למה שיש עכשיו.

החיים הם רצף של זיכרון והתחדשות. גם כאשר אנחנו פונים קדימה ומחפשים שמות חדשים, יופי חדש ומשמעות עכשווית . השורשים שלנו, המסורת והעבר, ממשיכים ללוות אותנו ולהגדיר מי אנחנו. יש יופי גם בפריחה החדשה וגם בעומק של מה שנשמר מדורות קודמים.

תודה רבקה יקרה על השיר המרגש.

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

או לפחות לנכדתי בת - 3 חודשים קוראים "רות".

וביחס לשירך היפה, הבנוי תוך המעטת אורך שורותיו, כמו מתמעט העולם החדש ומתכנס לשורשיו המצומצמים: שרה, רבקה, רחל, אבישג, מיכל, דבורה, תמר - השיר, כך אני קורא אותו, דווקא מלא בתקווה לחזרה אל העבר ה"תמים" או לפחות, שמות פרחים וצמחים הם רצון לטבע, לאדמה שהוא תשתית הלאומיות הישראלית המקראית וגם הדת הישראלית-הכנענית-המקראית.

נוגה: יש שמות פרחים לבנות כמו רותם, סיגלית, במקום שמות אמהות מספר בראשית כמו שרה, רבקה, רחל, לאה. ביקשו לכתוב מחדש - היה בראשית מחדש ובמקום להכין ארוחת ערב את מהרהרת בשיר שקאת והעלה בך חיו, הירהורים, זיכרונות ואת קוראת לפסנתרנית מהקיבוץ זכור אותן, את חוזרת אל שמות מספר בראשית. תודה רבה לך רבקה יקרה, לילה טוב ושבת טובה.

 השמות "רתם" ו"סיגלית" מייצגים את הניסיון הציוני/חילוני להתרחק מהשמות הגלותיים-דתיים ולחבור לטבע ולאדמה. זהו הניסיון "לכתוב בראשית מחדש" – להמציא את הישראלי החדש שאין לו קשר מחייב לאימהות המקראיות.

למרות הניסיון להתחדש, השיר מסתיים בחזרה אל "שרה, רבקה, רחל ולאה". יש כאן הכרה בכך שלא ניתן למחוק את העבר או להתנתק מהשרשרת הדורית; השמות התנ"כיים נשארים עוגן של זהות.

את נמצאת בסיטואציה ביתית רגילה , אך שיר שאת קוראת (כנראה שיר שמעורר זיכרונות מהקיבוץ) מוביל אותך למחשבות עמוקות על היסטוריה וזהות.

השם "זכריני" והאזכור של הקיבוץ והפסנתרנית מחברים בין הזיכרון האישי שלך לבין הנרטיב הלאומי של בניית הארץ.

השיר מתאר מעגל שנסגר: מהניסיון להיות "צבר" חדש ומחובר לטבע, חזרה אל המקורות והזהות היהודית העתיקה.

וכמו תמיד לעילא! שבטובה

מגרש משחקים