רחל המשוררת

ציירת בה תמונה יפה ומכבדת מאוד של רחל.

 השיר נפתח ברגע אישי ונוסטלגי – ישיבה בגינה באפריל, החודש שבו הלב של אותה אישה הפסיק לפעום ("שבת לבך"). זהו רגע של התייחדות עם הכאב הפרטי.

אתה פונה לדמות שהייתה בעצמה יוצרת ("שיריך הנוגים").ומתאר אותה כמי שסבלה בחייה או חיפשה מנוחה, ומותה מתואר כסוג של הגשמת חלום – למצוא סוף סוף שקט ("וחלומך למצוא מנוחה").

ה"משכן החדש" (הקבר או העולם הבא) נמצא ליד "תכול האגם". הטבע מוצג כאן כמקום של נחמה ואהבה, שבו היא יכולה להמשיך ללחוש את שיריה ולחלום את אהבותיה באין מפריע.

השורה האחרונה – "וָאֹמַר לָךְ חַיִּי בְּשִׁירַיִךְ" – היא המסר החשוב ביותר. למרות שהיא הלכה "ללא עת", הרוח שלה, המחשבות והרגשות שלה נשארים חיים דרך המילים שכתבה.

השיר מבטא השלמה עם המוות מתוך אמונה שהיצירה של האדם חזקה יותר מהסוף הפיזי שלו.

יופי של מחווה למשוררת הנפלאה

ניתחת בצורה יפה ומעמיקה את השיר.

היטבת לתאר את מחשבותיי בעת כתיבת השיר.

תודה לך.

יפה ומרגש, נלהב: אתה מהרהר לא מעט ברחל המשוררת ובשיריה הנוגים, היא מצאה מנוחה במשכנה החדש ליד האגם והאגם ילחוש לה את שיריה ויגיד לה שהיא תחייה בשיריה.  תודה רבה לך אברהם היקר, ערב טוב.

כשהגיע צו גורלה מימשו את בקשתה, שם משכנה החדש ליד האגם התכול שכה אהבה. 

איזו משוררת מופלאה היא הייתה. ושיריה הנצחיים עמנו תמיד. 

לבטח את זוכרת את שתי השורות (מאותו שיר שלא השתמשתי בו)

וְהַגּוֹרָל לָהּ הִגְרִיל
בְּאֶמְצָעוֹ שֶׁל אַפְּרִיל

אכן, בהתחשב בעובדה שאת מרבית שיריה כתבה בשנותיה האחרונות, כמה חבל שהלכה בדמי ימיה.

משוררת מופלאה!

אין חולק על כך.

תודה רבה גלי יקרה.

בבר היקר,

כתבת מחווה מרגשת ועדינה לרחל המשוררת, מלאת אהבה, זיכרון וכבוד ליוצרת שנשמתה ממשיכה לפעום בשיריה. הצלחת לחבר בין ערב אפריל השקט לבין הגעגוע והנצח של מילותיה, ולהזכיר לכולנו שיש אנשים שחיים לעד דרך שירתם.

לילה טוב ושקט

שמוליק

תודה על הפרגון המתמיד.

לא בכל דור אנו זוכים למשוררת באיכויות שאינן בנמצא.

חבל על דאבדין.

הערב ראש חודש אייר.

אני מאחל לך, ולבני ביתך הנהדרים, חודש טוב

ובשורות טובות ומשמחות.

⚘♥️

רחל היא המשוררת הכי אהובה עלי

הנצחתי אותה גם בספרי-חוטים פ רומים

בשיר-בן לו היה לי

יום טוב

ממני

יפה עשית שהנצחת את רחל בספרך.

במקורות האורטודוקסים, מקובל, שכאשר אומרים או מזכירים מדברי אדם חשוב לאחר מותו, שיפתותיו דובבות בקבר, וזו מעלה גדולה גם לנפטר וגם לאומר דברים או כותב עליו מילים טובות.

אשרייך, מרים יקרה.

?♥️

כה אכזר וכואב נפרדה

ננטשה בסוף חייה

עתה , מלטפים קברה

לא מזמן חשבתי על העניין הזה, בדיוק.

אבל לעניות דעתי לא ניתן היה מה לעשות, כאשר מחלת השחפת, אז,  הייתה מחלה סופנית.

אבל במקום הגירוש מדגניה, יכלו לתת לה טיפול תומך בקצה הקיבוץ ובמקום זאת היא נשלחה כמנודה אל מקום רחוק.

תודה יצחק היקר