היום בו לא הונפו הדגלים

מעוררים כאב, סבל בקרב משפחותיהם, באדמה.

אין אף דגל שיוכל ל"עטר" שכול, לנחמו, לעודדו או להצדיקו.

כואב, כועס ומדויק.

הבעת את רחשי לבי.

יום יבוא נבוא חשבון עם ערלי הלב. ועוד נניף את דגלינו. גם אם לא היום!

אודי היקר,

כתבת שיר נוקב ועצוב שמצליח ללכוד רגע לאומי של כאב, אכזבה והתפכחות. הדימויים של הגגות האפורים, העלים הבוכים והדגלים שלא הונפו מעבירים תחושת שבר עמוקה, אך גם זיכרון שיישאר חרוט בלב הדור הצעיר. שיר חזק, אמיץ ומעורר מחשבה על משמעותה האמיתית של מולדת ואחריות מנהיגיה.

חג עצמאות שמח

שמוליק

יזכור עם ישראל, כך נהוג להתחיל את יום הזיכרון. אך אתה מפנה את שימת ליבו של הדור הצעיר אל השכול והאובדן, ללא גאווה לאומית. 

זועק, עצוב: למרבה הצער הילדים הקטנים יזכרו את המרמרה והשקרים וחדלון השולטים. היום בו לא הונפו הדגלים. תודה רבה לך אודי היקר, חג שמח.

בכל דור ודור באים עלינו לכלותינו

והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם.....

האם זה מה שנגזר עלינו?

שחר נוקב שוררת

סיס

כן, זה מה שיזכרו הילדים של היום.

וזה עצוב, וזה כואב, וזה מטלטל.

אתה כואב, את הימים האלה

ימים שמרמה וחידלון שולטים בהם.

ואתה כואב את הזיכרון שיהיה לילדים של היום

זיכרון של יום

בו לא הונפו דגלים

וזה כל כך כואב.