שבים אלי בדמיוני

הקקטוסים הגדולים מייצגים עוגן מהעבר. העובדה שהם "אינם עוד" בחצר הפיזית מדגישה את חלוף הזמן ואת השינויים שעברת.

 יש פער בין החצר הריקה בהווה לבין החצר המלאה בזיכרון. למרות שהצמחים נעלמו, הם נשארים "ניצבים" במקומם המדויק בתוך תודעתך

השיר מתאר תהליך שקורה "מבלי משים" – הזיכרונות לא עולים מתוך החלטה מודעת, אלא "שבים" וצפים מהלב ומהדמיון באופן טבעי ובלתי נשלט.

 שיר על נוסטלגיה ועל היכולת של הלב להחיות מראות ורגעים מהעבר כדי למלא חלל שנוצר בהווה.
~

דני אהוב

תמיד נזכור בעברנו את מה ששבה

את ליבנו ואתה זוכר את צמח הקקטוס ששבה את ליבך.

יום נעים ושקט

כל הטוב בעולם

ממני מרים

דני היקר,
יש משהו מאוד נקי ונוגע בפשטות של השיר שלך. הזיכרון של הקקטוסים הופך כאן להרבה יותר מתמונה מן הילדות, הוא נהיה סמל למה שהיה ואיננו, אבל עדיין חי בפנים.

אהבתי במיוחד את הדרך שבה הם “שבים” בדמיון כמעט בלי רשות, כאילו הלב עצמו מסרב להיפרד מהם. יש בזה עדינות וגם עצב שקט, לא דרמטי, אבל מאוד אמיתי.

שיר קטן במילים, אבל רחב בהרגשה שהוא משאיר.

יפה כתבת.

סופ"ש רגוע ושקט

שמוליק

גדולים ומפחידים בקוציהם.

לא אשכחם.

.

לשחזר את מה שאבד מהילדוּת, להשיב הכול

אליך, לאצור את הכול בזיכרון, בדמיון, בלב. 

תודה רבה-גדולה על שיר יפה ונוגע, דני אהוב.

סופ"ש רגוע ומיטיב. <לב>

רבקה

---

בגינות רבות גידלו בעבר קקטוסים משום שאינם זקוקים להשקייה מרובה. והנה זיכרון ילדות נוסף צף ועולה בך דרך התבוננות בקקטוסים בגינתך.