אור ירקרק

.

הליריוּת המדודה שלךָ. 

והזמן שוב נשמט - מידךָ. 

תודה רבה, צביקה יקר. תודה רבה-רבה.

<לב>

רבקה

---

שיר נוגה. שיר עדין. שיר לירי. שיר על זכרון שנותר הרבה שנים, חבוי. כואב.

מאד אהבתי. 

היה לכם טוב ביחד: היא ביקשה להיצטרף בזמן גלישה משיא אור אל חושך מוחלט ואתם אוחזים זה בזה והשיפוע נפתח, ירידה ללא מעקה ואתם נדבקים ומאז אתה מחפש נוגה כוכבה.  תודה רבה לך צביקה יקר, ערב טוב.

משהו א-מיני לגמרי, כמו באנגלית.

לפתע לא ברור - מי  הנמען/ת, ועולה - שאין באמת נמען/ת - הכל או אז מתנקז לחשוב מכל, החלל, מטאפיזיקה, רוח, "היות".

צביקה יקר,
שיר עדין ויפה עם דימויים חזקים של מעבר בין אור לחושך. רגע ההיסוס לפני האחיזה נוגע במיוחד.
הסיום עם “נוגה כוכבך” משאיר תחושת געגוע עמוקה שממשיכה להדהד.

יפה כתבת

ל״ג בעומר שקט 

שמוליק

גלשתם משיא האור אל חושך מוחלט, ובכל זאת המשכתם בבניית היחסים האלה. 

חיפוש שלא יחדל