אני והאגו

האדם חפץ להיות צנוע ועניו עם זאת מכובד, יש לו שאלות על אגו, תלות ואושר ואיך לשמור על כבודו. תודה רבה לך איילה היקרה, ערב טוב. 

ענווה באה מתוך הכרות מעמיקה עם האני, על חוזקותיו וחולשותיו. אני שיודע מיהו אינו זקוק להתרברבות או לביטויי כוח פומביים, או לכך ש"אחרים" יכבדוהו.

גיליתי שבני אדם, גברים כנשים, חזקים, בטוחים בעצמם, לעולם לא יתעסקו בהיטווסות, דיבורי "אני" ושאר מנגנוני החיפוי וההסתרה של החולשה. רובם גם לא יוטרדו באמת מדברי אחרים אודותם, גם לא יצפו לשמוע אותם.

ללא אגו כלל, היינו דוממים, נטולי שאפתנות ורצון לרצות את שאנו רוצים. אך האגו צריך להיות במינון כזה שיאפשר את הדברים הנ"ל.

מאידך, ריבוי השימוש במילה אני  מראה שעדיין האגו רם למדיי.

"להיות צנוע ועניו עם זאת מכובד זה כול  רצוני"
זו בקשה שגם היא קשורה לאגו, אך זו בקשה ראויה. 

.

לא פשוט, איילה. 

ה-אגו, כפי שכתבת, רוצה להיות הכי טוב 

שבעולם, להסתדר לבד, בלי עזרה, בכל 

תחום. 

לאט-לאט, ה-אני לומד שזה בלתי אפשרי.

ואם ה-אני נבון, הוא לומד להיות עניו עקב

מגבלותיו. 

תודה רבה-רבה ורק טוב! <לב>

רבקה

---

אילה יקרה,  
שיר כן ונוגע על הדיאלוג הפנימי עם האגו והחיפוש אחר איזון. אהבתי במיוחד את השאיפה להיות שלמה עם עצמך בלי לוותר על צניעות וכבוד.  
יש כאן מסר נקי ואמיתי שנוגע לכולנו.

יפה כתבת.

ל״ג בעומר שקט

שמוליק

אחת התכונות החשובות אצל האדם, כשהאגו לא מכסה את כל הווייתו.

ראש לחטאים וטעויות