שָׁלוֹשׁ תְּמוּנוֹת גֶּשֶׁם בַּמַּאי

אריק יקר,
שלושת התמונות שלך חודרות בעדינות אבל גם בעוצמה. יש בהן משהו כמעט הפוך מהציפייה, גשם של מאי שאמור לרענן, הופך אצלך לכוח שמכסה, חונק ואף ממית. אהבתי במיוחד את המעברים בין הטבע לרגש הפנימי. איך ריח, רוח וגשם הופכים לשפה של מצב נפשי. יש כאן מינימליזם מדויק, כמעט הייקואי, שמצליח להשאיר הד ארוך אחרי הקריאה. נוגע ומעורר מחשבה.

יפה כתבת

יום טוב ושקט

שמוליק

אכן, הגישה שלי לשירה מבוססת ZEN וצורות ה-הייקו.

תודה לך

.

ברשותך, אריק: אני מתלבטת בקריאה שלי.

*קריאה ראשונה:

במקום ברכה [גשמי ברכה], הגשם מוצג/

מעוצב כ-קללה.

*קריאה שנייה:

הפכתי את סדר הבתים. >>>

*הבית השלישי והאחרון הופך לבית ראשון:

הדוֹבר מוכן לחג  - "לבשתי בגדי / אור, חום,

שמחה לחיים" -

ואז, "בא גשם, המית" (סליחה, בלי ניקוד);

*הבית השני בקריאה הזו: מצבו של הדוֹבר

בעקבות הגשם הפתאומי;

*הבית השלישי (בקריאה הזו):

הנוף, בגשם וברוח שהתווספה: לקראת

שממה.

תודה על השיר, אריק. <לב>

רבקה

---

השיר מקבל משמעות ונוכחות אחרת.

תודה ♥♥♥

.

נכון. 

כנראה, פגעתי בך, במשמעות שהעברתָּ 

בכתיבתך. 

צר לי, באמת. אנא סליחתך, אריק. 

רבקה

---

חשתי בשלושת התמונות האלה חשש משינוי הסדרים ביקום כולו. עת הגשם הגיע שלא במועדו, פרח האביב מת, ניתן כוסה עד חנק. בא הגשם והמית. 

נדמה לי שעברנו למאיו פאלסו.

אך יש עוד משפט בלאדינו ואני לא יודעת לבטא אותו שמשמעותו: "עד שלא מגיע שבועות, לא מוציאים מהארון את הפרווה." משהו בדומה לזה. 

גורם למשורר אנטוגניזם והתרסה, או אף עלבון.

משום שהגשם שינה ממסלולו ומקלקל את כל אהבותיו של המשורר.

כן!

כך בתלמוד (מסכת תענית) "גשמים היורדים לאחר חודש ניסן (במיוחד מראש חודש אייר, או מאי כלשון המשורר) נחשבים לסימן קללה, שכן הם אינם בעונתם ופוגעים בקציר"

יש אמנם חולקים ואומרים שכל זה בתנאי שירד מספיק גשם בחורף.

תודה ♥♥♥

הראשון: העדר חמלה: ריח גשם מכה בך ללא רחם - פרח אביב מת.

השני: זועק: הרוח טסה, ניצן זה בקע מחול - כיסה עד חנק.

השלישי: מטלטל: לבשת בגדי אור, חום, שמחה לחיים - בא הגשם, המית.

תודה רבה לך אריק היקר, ערב טוב.

מעניין! גשם כמביא מוות ולא חיים! גשם כאנטי-תיזה להתחדשות! 

מסקרן מאד וגם מטריד! 

הטוב והרע הם שני צדדים של אותו המטבע.

• השיר הראשון: מתאר ניגוד חריף – הגשם, שבדרך כלל נתפס כמחיה, הופך לכוח אלים שהורג את פרח האביב.
• השיר השני: עוסק בניסיון הפריצה של החיים שנקטע מיד. הרוח והחול הופכים לשמיכה חונקת במקום למצע גדילה.
• השיר השלישי: עובר מהטבע אל האדם. אתה מתמלא באופטימיות , אך הגשם מגיע ומכבה את החיות הזו

 השירים מבטאים תחושת אכזבה ושבריריות. הם מתארים מצב שבו האביב  נרמס על ידי גשם ורוח פתאומיים, מה שיוצר תחושה של טרגיות וסוף ידוע מראש.

יופי של שלושיר

אכן אלה שלושה הייקו'ים שחיברתי לאחד שלם.

תודה על הקריאה.

אתה כותב בכישרון רב- אלא-  שבשלושת הבתים- העצבות מכבבת - כנראה נכתב בזמן קשה. מאחלת לך  שבוע טוב -  ברכות וישועות.