האורח בא לאכול / בלי ניקוד /

רבקה יקרה,
השיר שלך כתוב ביד אמן רגישה וחדה, בין הומור דק לעצב אנושי עמוק. הצלחת לצייר דמות של אדם שנשאר רעב לא רק לאוכל אלא גם לשייכות, להכרה ולחום אנושי. השפה המקוטעת והדיאלוגים החיים מעניקים תחושה של זיכרון שמתגלגל בין אנשים ומזמן לקורא חמלה מהולה באי־נחת. יצירה חזקה ונוגעת מאוד.

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

השיר בנוי כשיחה מקוטעת, מלאה בסימני שאלה, חצאי משפטים ואסוציאציות הוא מדגים איך דמויות מהעבר נשמרות אצלנו דרך פרטים שוליים 

 במרכז השיר עומד דורון, אדם שהגיע כהבטחה אך התגלה ככישלון מערכתי. הוא דמות מעוררת רחמים – בודד, ממורמר, כזה שמגיע להתארח בערב חג לא כדי לשוחח, אלא פשוט כדי לאכול 

 הנשים בשיר כבר "לא בנות", והמנהל ההוא כבר "בן תשעים לפחות". יש בשיר מבט אירוני על האופן שבו המשרד, הפרויקטים והתככים הופכים לסיפורים קטנים וקצת מגוחכים מרחק של ארבעים שנה.

 הסצנה של האירוח בחג מדגישה את הפער בין המארחים שמנסים לייצר "שיחה זורמת" לבין האורח הצלול אך השתקן, שכל מה שנותר לו הוא הפעולה הבסיסית של האכילה.

שיר על החמצה, על אנשים ש"מתגלגלים" בתוך המערכת הישראלית, ועל החסד הקטן והמעט מזלזל שעושים עם מי שנותר לבד בסוף הדרך.

ותודה שהגדלת לי את האותיות - וכתבת מקסים מאד שבוע טוב

וינייטה קטנה ומקסימה.

תודה

סיפור נלהב: הוא לפחות בן 90 ועודו מתפקד מבחינה קוגניטיבית והם מעלים זכרונות עליו. תודה רבה לך רבקה יקרה, ערב טוב ושבוע טוב ומיטיב.

ולאן התגלגל הפרויקט המפואר ההוא. למיטב הבנתי לא הייתה פריצת דרך עצומה בניהולו, אך בכל זאת חולקים לו כבוד בשל הגיל ואולי כי הפעיל לחץ כלשהו ונכנעו לו. 

.

קריאה מעניינת מאוד אותי. באמת. 

הדגש שלך הוא -

* בכבוד שהוא מקבל בסוף דרכו - והכבוד

מוגש לו בסעודה, ז"א: באוכל. 

* מבחינה מסויימת, הוא מקבל אוכל = מזון

לאדם שהמאפיין אותו הוא אכילתו בכל 

הזדמנות. 

* מבחינה שונה, נטייתו-צרכיו לאכילה (או:

להזנה תמידית) משניים עד כדי כך שלא 

מוזכרים בדברייך. 

* ולצד אלה, אַת מעלה את כישלונו של אז,

את האפשרות שהצליח במשהו, ואת הכבוד 

שחולקים לו בשל גילו ובשל מעשה אפשרי

שהצליח, למרות הכול. 

תודה רבה-רבה על הרחבת הדמות והסיפור, 

גליתי יקירתי האהובה. <לב>

רבקה

---

מפגש מוזר במשרד. משרד פרסום, עובד ותיק, ששנים רבות אחרי שעזב מופיע לביקור,

האם בא לבקר את העובדים? האם בא להעלות זיכרונות? פרסומות שפרסמו אז, פרוייקט לא כל כך מוצלח.

או

או שידע שבחדר האוכל יקבל ארוחה.

קצת מוזר המפגש הזה, ישנן בנות שזוכרות אותו, החדשות ודאי אינן יודעות במה מדובר.

ישנו גם עובד ממורמר, שנושא איתו את המירמור ועדיין שומר טינה לאורח, מאז...

אז האורח יושב ואוכל, שיחה לא ממש קולחת.

רגע מוזר במשרד.

שיר-סיפור על בני/ות אדם ומערכות יחסים ביניהם  בעבר ובהווה. שיר על נקמונת מתוקה שמוגשת קרה. שירעל מי שהיה גדול והפך קטן, ועל מי שהיו קטנות ונשארו קטנות. ונוצרה בהן שמחה לאידו של מי שהתנשא מעליהן. אוכל נותנות לו. גם ציונים. וזוכרות לו ימי ההבטחה הגדולה שלא מומשה. מן מקהלה יוונית שכזו.

אהבתי לקרוא! עורר אצלי מן שד קטן שהבהב בי במצב דומה!!!

תודה רבקה יקרה!