הכול דוהה

מקבלים בהבנה שינויים שמתחוללים בתקופת ההזדקנות. לא יאמרו דבר. תודה רבה לך צביקה יקר, יום טוב.

גם הנוף הולך ודוהה, או שמא גורם לך לפחות התפעמות. עלים נשמטים, זה מכאיב. 

צביקה היקר,
יש בשיר שלך יופי שקט וכואב, התבוננות אמיצה בזמן החולף ובדרך שבה גם הנוף וגם האדם משתנים יחד. אהבתי במיוחד את החיבור בין הטבע להזדקנות העיניים , זה נוגע בעדינות עמוקה בלב ומשאיר אחריו הדהוד של חמלה והשלמה.

יפה כתבת

שמוליק

הסיום המפתיע של השיר הופך אותו על פניו, הוא הופך לשיר צוואה, הורשה.