חזון השבט

אֵין לִי חֲלוֹם פּוֹלִיטִי, לֹא דֶּגֶל מִפְלָגָה,

רַק מִתְפַּלֵּל לְשֶׁקֶט בְּתוֹךְ הַשֵּׁבֶט, בְּלִי טֵרוּף וְהַפְצָצָה.

כִּי שָׂבַעְנוּ מִלְחָמוֹת, מַחֲנוֹת וְהַבְטָחוֹת,

תְּנוּ לָנוּ יֹשֶׁר, יָשְׁרָה וּפְשָׁרָה – תְּנוּ לָנוּ לִחְיוֹת.

יֵשׁ לָנוּ שָׂפָה לֹא רָפָה, יֵשׁ הִמְנוֹן וְגַם דֶּגֶל,

אָז כָּעֵת עָלֵינוּ לְאַבְחֵן אֶת הַלֵּב, לֹא לָשִׂים רֶגֶל.

אָדָם הוּא אָדָם, בַּל נַבְדִּיל בֵּין דָּם לְדָם,

מִי יִתֵּן שֶׁפְּצָעֵינוּ יַגְלִידוּ לִכְדֵי אֻמָּה שְׁלֵמָה שֶׁל כֻּלָּם.
 
נְחַדֵּשׁ חַדְשָׁנוּת וִיעִילוּת, נָשִׁיב מוּסָר שֶׁאָבַד,
 
לֹא נַפְקִיר גֵּר, אַלְמָנָה אוֹ מִי שֶׁחָשׁ פֹּה לְבַד.

 
רוֹאִים אוֹתָנוּ מֵרָחוֹק, בּוֹאוּ נַעֲשֶׂה זֹאת נָכוֹן,
 
הָבָה נְבַסֵּס מֵחָדָשׁ מְדִינָה, עַל אַהֲבָה וּבִטָּחוֹן.