סוף עולם

אריק יקר,
בשורות קצרות ומדויקות הצלחת להעביר פחד קיומי עמוק ותחושת התפוררות של עולם פנימי וחיצוני גם יחד. הדימויים של השחור המכסה כל צבע ושל הקירות הנופלים חזקים מאוד ונוגעים בלב. במיוחד נחרטות השאלות בסיום , פשוטות לכאורה, אך מלאות כאב אנושי וחרדה להישכח. שיר עוצמתי, קודר ומעורר מחשבה.

לילה טוב ושקט

אלא אחרי הסוף.

האדם מרגיש חסר אונים וגם מפחד בעיקר מהחידלון

של "לא להיות"

הוא אמר לך שיש סיכוי לגוג ומגוג ואתה מתכנס בך, תחושות קשות אופפות אותך ואתה תוהה מי ימצא ביתך, יאתר ילדיך ויזכור אותך. תודה רבה לך אריק היקר, יום טוב.

השורה האחרונה בכל שיר ושיר יוצרת שינוי בתמונת המצב. בשיריך היא הנגיעה האישית לאמירות הנאמרות בשתי השורות הראשונות בכל שיר.

ממש מצוין! 

 השיר נפתח באמירה של אדם אחר על סיכוי ל"גוג ומגוג" – ביטוי מקראי למלחמת עולם נוראית או חורבן. בתגובה, אתה מגיב בהתכנסות פנימה ובחרדה משתקת.

השיר מסתיים בשלוש שאלות נואשות של אובדן שליטה וזהות. אתה חרד לגורל הבית והילדים, ופוחד שאתה עצמך  תישכח ותיעלם בעקבות החורבן.

מענין ויפה

.

ארבעה בתים, ארבעה שלבים, סולם יורד אל

הייאוש.

פיתוח מדויק של התהליך הפנימי העובר על

הדובר הלירי בשיר: 

1. מהתכנסותו בו-עצמו, 

2. אל הצבע המשחיר בעיניו, ברגשותיו,

3. אל ההיחשפות המלאה, השלֵמה, אל האסון,

4. עד המקום הפגיע ביותר: השאלות הנוגעות

בעצם קיומו ובקיומם של היקרים לו מִכֹּל.

שיר קשה לעיכול. הייקו קשה - ויעיל: רגיש-רגיש.

תודה רבה-רבה, אריק יקר. <לב>

רבקה

---