שירים

אֱלֹהִים נָתַן לָנוּ בְּמַתָּנָה
אֶת הַחַיִּים, אֶת הַזְּרִיחָה הָרִאשׁוֹנָה.
פִּזֵּר שָׂדוֹת שֶׁל פְּרִיחָה וּמֶרְחָבִים,
וְלֵב שֶׁמִּתְרַחֵב מוּל כָּל הַכּוֹכָבִים.

הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁעוֹלָה מְמִסָּה אֶת הָאֶתְמוֹל,
נוֹגַעַת בָּעֵצִים שֶׁצּוֹמְחִים בְּלִי לַחְדֹּל.
צִבְעֵי הַפְּרָחִים נִפְתָּחִים אֶל הָאוֹר,
מַזְכִּירִים לָנוּ חֶסֶד שֶׁנִּרְצֶה לִנְצֹר.

וְהַצִּפּוֹרִים בַּשָּׁמַיִם בְּשִׁירָן,
מַרְאוֹת שֶׁהָעוֹלָם הוּא כְּמוֹ קֶסֶם שֶׁנִּתַּן.
לְהַבִּיט, לְהַקְשִׁיב, וְלִשְׁמֹר עַל הַקַּיָּם,
עַל הַיֹּפִי הַפָּשׁוּט שֶׁנִּפְרַשׂ וְלֹא תַּם.

וּבֵין הַשְּׁבִילִים וְהַיָּרֹק הַנֶּהְדָּר,
צוֹעֲדִים הָאֲנָשִׁים, וְהַיֹּפִי לֹא נִגְדָּר.
כִּי הַמַּתָּנָה הַגְּדוֹלָה מִכֻּלָּן,
הִיא אַלְפֵי הַחִיּוּכִים שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם.

חִיּוּךְ שֶׁפּוֹגֵשׁ חִיּוּךְ, פָּשׁוּט וְנָקִי,
הוֹפֵךְ אֶת הַכֹּל לְמָקוֹם אֲמִתִּי.
אַהֲבָה לַחַיִּים, לַטֶּבַע הָרָחָב,
לָדַעַת שֶׁכָּל רֶגַע הוּא פֶּלֶא שֶׁנִּכְתַּב.

נְבַקֵּשׁ רַק לִשְׁמֹר על הַחוּט הַמְּקַשֵּׁר,
שֶׁנִּצְעַד כָּאן יַחַד וְהָאוֹר יִשָּׁאֵר.
כִּי כְּשֶׁלֵּב אֶל לֵב וְיָד בְּיָד אוֹחֶזֶת,
הַמַּתָּנָה שֶׁלָּנוּ לָעַד מְנַצְנֶצֶת.
~
~