בחירה אישית

נורית יקרה,
בחרת בציטוט יפהפה שמזכיר לכולנו כי לא תמיד הנהר הוא שקובע את הדרך, אלא האומץ לבחור באיזה חוף לעמוד. בעיניי, הבחירה היא בתקווה, באור, בחמלה ובאמונה שגם אם הדרך רצופה ערפל כל צעד קטן לכיוון האור משנה את הגורל. תודה על הזמנה מעוררת מחשבה והשראה ובהחלט ראוי לכתוב עליו שיר או סיפור.

סופ"ש רגוע ושקט

שמוליק

אכן, שמוליק ידידי, הצעד הקטן הזה

הוא שקובע את המקום בו נעמוד ואת הדרך בה נבחר.

והצעד הקטן הזה אל תוך האור קובע את גורל חיינו.

שתהייה לנו שבת של שקט ושלווה.

איזה משפט נהדר נוריתוש. אני כבר מחכה לקרוא מה החברים יכתבו. 

אכן גלי יקרה שלי, הבחירה הנכונה היא שקובעת.

ואני - אני החלטתי לבחור בדרך נוספת.

אני לוקחת סירה ומשייטת לי על פני המים בין שתי הגדות

ומדי פעם טובלת ידי במים הקרירים.

הקור מגדה אחת פוגש את החום של הגדה השנייה

ויש לי מזג אויר ממוזג.

שבת שלום, שתהייה לנו שבת של שקט ושלווה.

הבחירה שלנו קובעת  את גורלנו ולא ניתן לחזור לאחור. כאשר הבחירה נכונה הגורל נכון ולהפך: גורל לא טוב בא בעקבות החלטה שגויה. יש לזכור כי לא תמיד יודעים איך לנהוג כי שרויים במצבים של אי וודאות או מצבים שאין לנו שליטה עליהם. מכאן שלעתים המציאות היא מורכבת יותר. תודה רבה לך נורית היקרה, שבת טובה.

תודה דני ידידי על דבריך, ואתה כל כך צודק.

זה לא תמיד ימין או שמאל, לפעמים יש גם את דרך האמצע.

צריך לדעת לשלב בין דרכים כדי למצוא את השביל המתאים לנו.

שבת שלום, שבת של שקט ושלווה. 

.

נוריתי יקירתי, נוריתי האהובה, 

מה שלומך? מה שלומכם? באמת-באמת,

מה שלומך? מה שלומכם?

ובנוגע לבמת הדיון: 

הוספתי את תגובתי לתגובתו של דני. 

חיבוק גדול ואוהב, ושבת שקטה, טובה,

מיטיבה לך, לכם, יקירתי. רק טוב!

שלך כל עוד, <לב>

רבקה

---

שתי גדות לירדן, זו שלנו וזו גם כן... 

כך כתב זאב ז'בוטינסקי. ואני -

אני בוחרת לרדת בסירה ולשייט בנהר בין שתי הגדות.

להביט פעם ימינה ופעם שמאלה ו...

וזהו.

ולגבי שאלתך רבקתי היקרה, אני מנסה לשמור על עצמי ולהחזיק מעמד.

אני צועדת כל יום בין שעה לשעתיים. ואז חוזרת הביתה ויש בעל שצריך לדאוג לו.

זה לא פשוט, אבל בינתיים אני מצליחה לשרוד. 

וכמו שכתבת, זה לא כל כך נעים להזדקן...

יש לי מזל שיש לי בת נהדרת, כל שבוע היא באה אלינו וגם דואגת להביא לנו אוכל... 

וכשהיא עסוקה היא דואגת שהבנים יבואו.

כן רבקתי, זה לא פשוט להזדקן.

שולחת לך חיבוק, ושמרי על עצמך רבקתי שלי האהובה.

מחבקת אותך .

.

הו!

נכון. נכון מאוד-מאוד. 

בעדינות רבה, חשפת את הפן הילדותי של 

משפט ה-טאו, דני יקר. 

הרי החיים רחוקים מלהיות מפת דרכים ברורה,

כאילו אנו נוסעים ורוצים להגיע לרחוב 

מסוים, והשלטים מכוונים את הכיוון הנכון.

תודה רבה-רבה והמשך שבת נעימה! <לב>

רבקה

---