פנגיאה - במפת הפוליטיקה הישראלית

בחירות 2006, כך מסתמן, ישנו לבלי-הכר את פני המפה הפוליטית בישראל. מושגים שהשתמשנו בהם-כבר לא יהיו בשימוש. מפלגות שהכרנו-ילבשו לבוש חדש, יתפצלו או אפילו יכחדו מן העולם שלנו.

ממש כמו "פנגיאה"-אם כל היבשות, ששונתה לחלוטין, אז לפני כ-200 מיליון שנה. זאת, כאשר תהליך טקטוני של לוחות כדור-הארץ, גרם לפיצול אותה יבשת-ענק. תהליך שפיצל אותה ליבשות נפרדות, באופן המוכר לנו היום.

תהליך דומה, מתרחש אצלנו כאן ועכשיו, עם פיצול המפלגות-הגדולות לתתי-מפלגות: "ליכוד" ל-ליכוד וקדימה. "שינוי" ל-שינוי א' ושינוי ב' (יהיה השם שיינתן לתאומה הזהה הזו, אשר יהיה). כמו גם, עם "הכחדת" מושגים כמו: "ימין" ו"שמאל", שהפכו ללא רלוונטיים בעליל. מונחים אשר (פרט לאיזה "נוער שוליים"), מכאן או מכאן, כבר אינם שמישים עוד במילון העברי-ישראלי.

אם בעבר, חבריי-האישיים ממר"צ או ממפלגת העבודה, כמעט "טרפו" את חברי-הפרטיים ממולדת או מהליכוד (ולהיפך); תפסו השלווה והקונצנזוס-הפרקטי-נקודתי, את מקומה של מלחמת-האחים הזו. ממש "וגר זאב עם כבש".

בפסיכולוגיה, כמו גם בספרות, נהוג לדבר ולחפש את "נקודת-התפנית": אותה נקודה שממנה ואילך דברים אינם כשהיו. אותו אירוע, שהפך את הקערה על פיה. אם כי, במרבית המקרים, נקודה זו מאולצת למדי. אך בפועל, מדובר בתהליכים מתמשכים ואיטיים יותר. כאותן טיפות-מים עיקשות המקישות על אבן מוצקה, אט אט-עד לשבירתה.

ובכל זאת, אם נתעקש להצביע על נקודת תפנית בפוליטיקה הישראלית, אפשר שנמצא אותה אי-שם ב-15 לאוגוסט: יום ביצוע ההתנתקות.

תאריך והליך היסטורי, אשר בזכות שרון – או בעטיו – תלוי בנקודת ההסתכלות, הפכנו לעם אחד. עת חברי הליכוד וחברי העבודה ומר"צ, הפכו באופן תמוה, לשותפים אידיאולוגיים. פעולה שזמן קצר קודם לכן, אפילו בויכוחים סלוניים, הייתה הופכת לקרב-אימתנים.

מנקודה זו וקדימה, מושגים כמו "ימין" ו"שמאל", הפכו לארכאיים משהו, כאלה שאינם תופסים עוד במציאות הישראלית (זאת עד להודעה חדשה, כמובן).

ומהזיווג הזה בין אבא "ימין" לאמא "שמאל", נולדה התינוקת-הנערצת: "קדימה"; וכל היתר זניח וחסר משמעות. כיון שיבשות שהיו כבר לא יהיו, אוקיינוסים יכסו את פני כדור-הארץ והתזוזה הטקטונית תהפוך תזזיתית מתמיד:

ליכודניקים "שרופים", יעברו מן הליכוד לש"ס או מהליכוד ל"קדימה". ש"סניקים "להוטים" יעקרו מש"ס לליכוד או ימינה ממנה. בוחרי שינוי "חמים" ינדדו להם למפלגת "קדימה" או לשינוי ב' ומערכ"ניקים "מסורתיים" יזוזו שמאלה או למרכז. ומי שיצליח לעקוב אחר הפעילות הדינמית הזו –אשריו וטוב לו.

"פנגיאה"-הוא השם בו השתמש אלפרד ווגנר, בהתייחסו ליבשת-העל אשר התקיימה על פני כדור הארץ, במהלך העידן המזוזואי. זאת לפני תהליך ההפרדה לאותן יבשות המוכרות לנו כיום.

"קדמיאה"-הוא השם בו נשתמש במרץ 2006, במחקנו את מושגי-העל המסורתיים, אשר התקיימו על פני מפת הפוליטיקה הישראלית לפני העידן השרוני-אולמרטי.

ומומלץ לכל בתי-הקולנוע, שלא לרכוש שום סרט אקשן בינלאומי בחודש זה. כי את ה"אבא" של האקשנים, נראה כולנו על מרקע הטלוויזיה.