על השירה ועל החיים

נורית יקרה,

תודה שהבאת את דבריה העמוקים של חדוה הרכבי. בעיניי, השירה והאומנות הן שתי שפות של הלב המעניקות צורה לרגשות, לזיכרונות ולחלומות, ומאפשרות לנו לראות את החיים מזווית אחרת. החיים מזינים את היצירה, והיצירה מחזירה לחיים משמעות, יופי ותקווה. כששירה ואומנות נפגשות, הן אינן רק משקפות את המציאות, אלא גם מעניקות לנו כוח להמשיך ליצור, להאמין ולחיות. תודה על ציטוט מעורר השראה ומחשבה.

סופ"ש רגוע ושקט

שמויק

אכן, כמו שכתבת שמוליק, החיים מקבלים משמעות חדשה.

השירה מזינה את החיים ביופי ובתוכן.

שבוע טוב.

נורית יקרה ,

ביום ראשון  יעלה שיר בהשראת הציטוט.

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

זה בוער בה, היא משוררת של ממש ונוגעת באופן כה עמוק במהות השירה.

תודה נוריתוש על המשפט הנפלא הזה.  

החיים הם באמת מהות השירה. 

מי שיודע את השירה, יודע שאין חיים שלמים בלי שירה.

שיהיה לנו שבוע טוב, אפוף בשירה.

ושיר נפלא תודה הצלחת להעביר מסר חשוב

אכן השירה היא חיים, ואני גיליתי את זה כבר בילדות.

ומאז השירה מלווה אותי.

צריך יצירתיות ודמיון כדי לחיות את החיים. ואלה לא נגמרים כשכותבים שיר. ככה אני מרגיש. תודה רבה לך נורית היקרה, שבת טובה.

אתה צודק דני ידידי,

כתיבת השיר היא רק דרך להביע את היצירתיות ואת הדמיון.

זה לא לסמן וי, כתבתי שיר, זה הרבה יותר מכך.

שבוע טוב.

.

"לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב" - נעמי שמר.

למה "מחר בבוקר" ולא "כל יום בבוקר"? 

תשובה אחת: כי אצלנו בארץ ... המם.

תשובה אחרת: תוצאת מערכת אמונית.

ולפוסט, ול-כסח שאת מצפה לו ממני: 

נוריתי יקירתי, 

עזבי את חדווה הרכבי ואת ויסלבה שימבורסקה.

קריאה-לעומק של שימבורסקה מעלה שאלה:

כיצד זכתה בפרס נובל?

ובכן, היו סיבות - לא תמיד קשורות לשירה.

בין השאר: כי כתבה על אדישות הפולנים 

כלפי מה שהתרחש על ארצם בזמן "ההוא" .

וגם: פולין. 

וחדווה הרכבי - כאן, למשל: 

... ומה לגבי הסוֹפר, או המסַפר? 

ובעיקר: ומה לגבי הרוב המוחץ של בני האדם?

לנושא השירה והחיים, ברצינות:

היסטורית, התפתחותית, הטאם-טאם היה

תחילת השירה: הקצב, המקצב. בהם נעזרו

המאג, השמאן, ע"מ לאסוף את השבט סביב

המדורה הטקסית ולזמן את הרוחות. 

מ"שם" ל"כאן" - עדיין האמצעי הפרימיטיבי

ביותר.

הטיב, האיכות - המם. עינייך הקוראות. 

אשר למחברת שלך: 

בקשי מ-הנרי, או מ-גלי, לא להעלות את דבריהן. 

כיסחתי מספיק? 

שבת שלום ומיטיב, ורק טוב לך, לכם, נוריתי

יקירתי, נוריתי היחידה. 

חיבוק אוהב,

שלך, כל עוד, <לב>

רבקה המכסחת

---

רבקתי היקרה, 

נכנסתי לחדר שמורים צעצולעי הנכדים והוצאתי את הטאם טאם,

ואולי זה סתם טמבור...

הקשתי עליו והזמנתי את השירה. 

כי הרי שירה, עם כל המילים הבומבסטיות היא משהו מאד אישי.

לגבי חדווה הרכבו, היא הגדירה את השירה לפי תפיסת עולמה ואין רע בזה.

לגבי שימבורבקה, אני אוהבת את כתיבתה, אב אני מודה שאני לא לגמרי אובייקטיבית,

עליך להבין רבקתי היקרה, יש לי גנים פולניים.

והאמת

אני כל כך אוהבת אותך, ביחוד כשאת מכסחת, כי זו את.

ואני מחבקת אותך בחום, חיבוק ארוך ארוך ואוהב.

.

אוקיי.

ראשית: אני לא מבינה מה הקשר המתחייב 

בין טעמך האישי לבין במת הדיון.

שנית: אשתדל לכסח את המשפט לעיל בסוג

מסוים של שיר-כאילו.

ובלי כאילו, וראש-ו-ראשון תמיד:

אני אוהבת אותך המון, נוריתי יקירתי, נוריתי

היחידה. 

שבוע טוב ורק טוב!

חיבוק, <לב>

רבקה שלך

---