גלש על גדותיו

מטלטל: העומס עליו הולך וגובר. הבלי העולם זורמים כנהר שגלש על גדותיו ואין זמן לעבד ולעכל. אתה מתקרב אליו, לאחוז במה שנותר. הוא בעיצומה של מלחמה. אתה מנסה ולא מצליח, נופל ומתאושש וממשיך ללגום מהקפה. תודה רבה לך צביקה יקר, שבת טובה.

צביקה היקר,

שיר נוגע ומדויק על העומס שהחיים מניחים על כתפי האדם. דימוי הנהר שגלש על גדותיו והקפה המר מעבירים היטב את תחושת המאבק וההתמודדות, ולצדם מבצבצת גם אנושיות של רצון להיות שם עבור האחר. שיר מרגש ומעורר מחשבה.

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

.

המאבק היומיומי לאחוז ב"אני-עצמי" בגיל

שקשה כבר לעבד ולעכל את הסביבה המשתנה

ללא היכר.

הקפה מר. מר. 

תודה רבה-רבה על המראָה, צביקה יקר. <לב>

רבקה

---