עמי, זעקתי

רחלי יקרה,

שירך מהדהד כזעקת נביאה : קצר, חד וטעון בכאב עמוק על העם ועל הארץ. הצלחת לשלב לשון מקראית עם מסר אקטואלי, כך שהקריאה בו מעוררת מחשבה וחשבון נפש. במיוחד מרגש המעבר מן האזהרה אל הכמיהה לשקט , "ותשקוט הארץ" , כמשאלת לב לשלום, לאחדות ולהקשבה. תודה על שיר אמיץ, המטלטל את הלב ומזכיר שלעתים דווקא המילים הכואבות הן אלה שנכתבות מתוך אהבה גדולה לעמנו.

סופ"ש רגוע ושקט

שמוליק

חסו באוהלי, את קוראת להם עד יחלוף זעמם. הם מדושני החיים ומחריבים את ארצנו. מעין נבואת זעם היא זו עם חשש גדול לגלות נוספת. ונודו תנודו בין הגויים.