העולם שלי

 

ישבתי עם חברות אחר הצהריים, ואחת מהן אמרה לי שלפעמים אני נראית קצת לא מרוכזת, מרוחקת כזאת. חייכתי ואמרתי שאני סתם עייפה, אך כשנשארתי לבד, חשבתי על זה. לפעמים בא לי לבקר בעולם אחר, עולם רגוע יותר, עולם סוער יותר, עולם אחר.

 

אני משתתפת בכמה עולמות. יש את העולם של בית הספר. שם אני שקטה יחסית, ממלאת את חובותיי ובהפסקות יושבת בכיף על הדשא עם החברים. יש את העולם של האינטרנט. שם אני כותבת סיפורים, טורים אישיים, בלוגים. מכירה אנשים מקסימים ושומרת איתם על קשר במסנג'ר ובמייל. יש את העולם של החברים, איתם אני יוצאת לבלות ומשתחררת קצת מהשיגרה. יש את עולם החברות, שיחות נפש ותמיכה הדדית תמידית. יש את עולם הרוח, האמונה, שם אני מתפללת ומתחברת לאור. יש את עולם הדמיון, לעיתים אני מרשה לעצמי להתפרע ולהיכנס לסרטים פרועים במיוחד, אך לרוב אני פשוט מדמיינת דברים טובים. יש את עולם המשפחה, בו אני נשארת צנועה, מחייכת וצוחקת ומרגישה בנוח. יש את עולם ההרקדות, בו אני יוצאת קצת מהקליפה, רוקדת שורות וזוגות, מתלבשת לגמרי איך שבא לי, נהנית עם החבר'ה שרוקדים איתי.

 

ויש את העולם שלי.

העולם שלי בנוי מכל העולמות האלו. בעולם שלי אני חיה לבד, בשלווה, באהבה ובקבלה עצמית מוחלטת. בעולם שלי, הכל טוב. אני מדמיינת מה שמתחשק, חושבת ומפענחת סיטואציות, נזכרת ברגעים רומנטים. בעולם שלי אני לא צריכה לפחד משום דבר, כי אני יודעת שרק אני נמצאת בו. כשאני זקוקה לתמיכה, אני פונה לעולם הרוח, לאמונה. כשאני זקוקה לשיחרור, אני פונה לכתיבה שלי. כשבא לי לבלות, אני יוצאת קצת מהעולם ופונה לחברים. אבל מעל לכל- בעולם שלי יש אהבה.

 

אהבה טהורה לכל. אני אוהבת את המחשבות שלי, אוהבת את הפרטיות שלי כשצריך, אוהבת להאמין, לדמיין, להיזכר, לקוות, להתפלל, אוהבת לאהוב. בעולם שלי יש הכל. תמונות צבעוניות של נופים מרהיבים, אוגרים פרוותיים, חיוכים ונשיקות. צלילי רקע מרגיעים של נעימות עולם, מוזיקה אירית ושירים שמזכירים לי נשכחות.

 

ולפעמים כששגרת החיים לוחצת, אני נכנסת לשם. נרגעת, נזכרת, מחייכת, אוהבת. ורק אז, כשאני רגועה לחלוטין, אני יכולה להתמודד עם קשיי היום, עם אותם מבחנים מרתקים שהחיים מציבים שלי.

 

ואז כששכבנו במיטה מחובקים, הוא שאל אותי על מה אני חושבת. אמרתי לו שזה מסובך להסביר, והוא אמר שלא יכול להיות שהמחשבות שלי עד כדי כך מורכבות. לא ידעתי איך לספר לו שבמקרה קפצתי לעולם שלי, רק לכמה רגעים, וכנראה שבאותו הזמן, הוא לא נכח שם.