גבולות הכאב

זועק: את תומת גבולות הכאב, ממסגרת , מנסה לשחוק אותם על אבני מרצפת. הטפרים מאיימים להינעץ בגופך, מאיצים דופק ואת חשה כמו שמסתיימת בו השעות, כמו אהבה שאבדה לה הסבלנות. תודה רבה לך עליזה היקרה, מימונה שמחה.

הכאב לעיתים אינו ניתן לשליטה, גם כשאנחנו מנסים לגדר אותו או לשחוק אותו. הוא חי ונושם בתוכנו, דוקר ומתפשט, במיוחד כשכרוכה בו אובדן של משהו יקר – כמו אהבה שנגמרה. השיר מבטא את חוסר האונים שבמפגש עם רגשות כואבים ואת הצורך לתת להם שם, צורה, ואולי בכך – גם למצוא מזור.

שיר מרגש ונוגע כתבת עליזה יקרה.

שבוע טוב ומבורך ושנשמע בשורות טובות.

שמוליק

הכאב אורח בלתי קרוא

מכה ללא חמלה ורחמים

מותיר תהייה ומבוכה

על פשר הסבל בחיים

מוכרת התחושה שזה לא נגמר 

כאב מייסר

יום טוב יקרה