חרדת נטישה

מטלטל ורגיש: היא פרצה לתוך חייך אך בהמשך היא נטשה אותך ואתה בדד, נרעש ונפחד ואתה מחכה לשובה. תודה רבה לך אברהם היקר, לילה טוב.

עוצמתה של האהבה ניכרת כאן בשירך. כסופה נוצרה האהבה הזו והאם תתנדף כלעומת שבאה? 

את כל הנפגש בדרכן, ואינן מחזירות.

ואם בכל זאת הסופה החזירה משהו, הרי הוא נטחן עד דק, ואין בו ערך.

איני חושב שתחזור.

הסופה היא כמו דבורה, לאחר שרוותה צוף מפרח כלשהו, אינה חוזרת לאותו פרח.

תודה רבה גלי יקרה על המשוב 

שיר עצמתי על רגש עצמתי: של אהבה שפרצה וסחפה ואל סיומה הסוער והבלתי רצוי, ואולי עם שביב תקווה שלא תיעלם.

ריגש אותי שירך בבר1

על התגובה היפה והמרגשת.

פרצה אל חייך בסופה

ויצאה כלעומת שבאה,

הותירה בליבך 

כאב , געגוע ויגון

מייחל לבואה

ואולי תשוב לחיקך

ימים יגידו ,,,

העציב אותי זה השיר :

לימים טובים בבר יקר

עליזה.

על המשוב.

כתבת:

"העציב אותי זה השיר"

אכן, גם אותי.

"ענייה סוערה" שלקוחה מישעיהו צובעת את השיר בצבע אחר לגמרי משיר אהבה שכוחו בסערת הרגשות, השליליים אגב, לשיר אהבה לירושלים. שירי אהבה לירושלים הם מסורת ארוכת שנים בשירה המקראית והיהודית.

לא חשבתי על העניין הזה שהזכרת.

אמנם זה כתוב בספר ישעיה, אך לא לקחתי את זה משם משום שזה היה חרוט במוחי.

בהחלט אני מסכים שאין "סוערה" שבישעיה, באותה  משמעות שבשיר, אך למפרשים אחדים, סוערה, במשמעות סערה של דומם, דוגמת " והים הולך וסוער" שאצל יונה בספינה.

ואפשר לדמות לעין הסערה שבשיר.

תודה על הביקורת הראויה והנכונה.

והיו לאחד