הסח הדעת

בעודו מתפלל בפני בורא עולם היא מצויה במחשבותיו. ועל אף שהוא ירא שמים ומבקש להתרכז בתפילה כל כולו היא שם, ובאחת נעלמה כמו כוכב השחר. 

איזה שיר נהדר ומרגש. 

אכן ממש כפי שתיארת, כך הדבר במדויק.

מבטא תחושה של החמצה: אתה עמדת לפני הבורא, דימית אותו ובשל כך הוסחה דעתך ותעית בתפילתך וכל מה שעשית לא עלה בידך והוא כבר לא היה והוא הספיק להעלם כמו כוכב השחר. תודה רבה לך אדם היקר, יום טוב.

שיר על פיתויי הגוף ורוח ממות הנפש-שיר על האנושיות השולטת באדם גם כשכוונותיו טהורות-הלב נמשך למשהו מעבר למקובל.

שיר מעניין! 

.

השילוב של קודש וחול, והמבנה הנוקשה של

השיר, כמו-או-ממש על פי התפילה - הו. 

ההדרגתיות בשיר, עד השורה האחרונה - הו

(נוסף).

נהניתי לקרוא. 

תודה, בבר. 

רבקה

---

תודה על שנהנית לקרוא.

גמר חתימה טובה לך ולמשפחתך

הסחת הדעת-בתפילה?-

יום טוב-פעמיים כי טוב

ממני מרים

אכן הסחת הדעת בתפילה, אינה דבר שיגרתי, שהרי ביום-יום, אנו מתפללים "כמצוות אנשים מלומדה" אך בימים נוראים, כאשר אנו מכוונים ממש, דווקא שם באה הסחת הדעת.

ברוכה תהיי וגמר חתימה טובה.

תודה רבה על תגובתך -על ברכותיך

ובהזדמנות זאת אני מבקשת  סליחה

אם פגעתי בך  במזיד או לא במזיד

מקווה שתסלח לי

צום קל וכל הטוב בעולם

ממני מרים

אתחיל בשלוש הברכות - אבות - גבורות - קדושת האל, שלוש התפילות הפותחות את תפילת העמידה.

השיר מעניין כיוון שהוא עוסק באחת הקשיים המרכזיים, שאולי, אולי, הם בסיס לקנאות החרדית ביחס לנשים, מעמדן והופעתן בפומבי.

השיר נקרא "הסח הדעת", ובמהלכו הדובר ממש זקוק לעזרת האל על מנת להחזיר עצמו אל "הדעת, הכוונה והתפילה"

סיום השיר מעט לגלגני - הכל חזר לזרום כרגיל, אבל אותו הבהוב חד פעמי, כזה שהצליח לגלות לדובר משהו אחר, חד פעמי הוא.

כדאי להתבונן גם ב"צורת השיר". הוא בנוי משלושה בתים, ראשון ואחרון בני 3 שורות, הם משקפים  את הדיסהרמוניה, והאמצעי בן 5 שורות, שהוא "המאבק והחזרה להרמוניה הרליגיוזית, ל"שלטון האל" או לסדר הנכון של הדברים, ומבחינה מצלולית [להלן] חלקו המשך המצלול של הבית וחלקו השני מוקדש למצלול "הסמכות" משלוש התפילות. הבית השלישי מרתק, כי הוא "מציג מצלוליות אחרת, נטולת קשר ל"אני" אלא יותר למצלול "האחר", "השחר -החדש" וכו'
הטור השירי עצמו מופרד באמצעות הצזורה [קו מפריד] ומחקה, צורנית בלבד, את מבנה הבית בשיר הימיביינמי. בשיר יש אפילו חריזה פנימית בין שתי צלעות הטור השיר. חריזה המייצרת בשל ריבויה מצלול חזק. 

לפני שנים כתב פרופ' הרושבסקי מאמר שנקרא:  „האם לצליל יש משמעות? לבעיית האקספרסיביות של תבניות הצליל בשירה”, הספרות, כרך 1, חוברת 2 (1968)

במאמר הוא מסביר לעומק את תפקיד המצלול[הצליל] בשירה, העוצמה שלו והיכולת שלו לחבר "רחוקים", להדגיש רעיונות וכו'

ברור אם כן שאקפוץ לניתוח "מצלולי" של השיר:

בית ראשון ובית שני, עד שורה 4 המצלול הוא: "תי", כלומר "פעולה שאני ביצעתי", ר"ל המוקד הוא הדובר השירי.

בית שני שורות 4+5 המצלול מחובר בטבורו לאבות-גבורות- קדושות, שזה "נצחון" או העזרה של הסמכות רוחנית, המטאפיזית אולי "האבהית". האתה בבית השלישי, ל"א המצלולים משקפים את המאבק הפנימי בין הסובייקט לבין אמונתו או כניעתו המוחלטת לאל.

וכך אנחנו מגיעים לבית השלישי שפוצח במוזיקה אחרת:

שופר, מחר, הר, אתה, כבר, אלה צלילי קריאה, התלהבות, אולי אפילו צלילי הסכמה, ואולי מחול. אלה צלילים בסיסיים ביותר, שגם תינוקות משמיעים בטרם דיבור, ומבחינת השיר, הרי זו "ההצלה", זו החזרה ל"אב שהדעת הוסחה ממנו". 

סיום שורה 2 ושורה שלוש "תאחAר - שחר, על אף שינויי הטעם שקצת מפריעים לזרימה חלקה הם "הקלקול", אותו יסוד חתרני שמשבש את סדר הדברים, שכוחו רב, שהרי זכרון הסח הדעת לא באמת נעלם, וההבטחה שבו קיימת, גם אם ה"חומר" עצמו נעלם.

כך או אחרת -

תודה לך

נפעמתי עד מאוד מהניתוח המקצועי והידעני שלך באשר לשיר/ פיוט.

למדתי לא מעט מהניתוח שלך על דברים שלא חשבתי עליהם בעת הכתיבה.

הסיומת "תִּי" באה לי כהשראה מהפיוט של ליל כיפור של הראב"ע "לְךָ אֵלִי תְּשׁוּקָתִי. בְּךָ חֶשְׁקִי וְאַהֲבָתִי".

אשר כל הבתים בפיוט מסתיימים בסיומת "תִּי"

תודה מרובה ויותר מכך  על ההשקעה לתגובה ולפרשנות.

שנה טובה והרבה ברכה

תודה לך על השיתוף בבר

הסחת דעת ...

זה עלול לקרות לכל אחד מאיתנו

רגע שהוא חזק מאיתנו ...

ערב טוב 

ממני עליזה.