הקדמה
"חכם שלום" – כך כינוהו הכול - היה אחד מאנשי ירושלים הידועים בחכמתם הרבה.
חכמה זו לא נבעה דווקא מבקיאותו בש"ס ופוסקים, אלא מחכמת חיים שצבר עם הזמן.
את רוב זמנו העביר בשתיקה. תמיד חשב ששתיקה יפה לחכמים, ואם יש צורך באמירה כלשהי, רצוי שתהיה מעט המחזיק את המרובה.
חכם שלום היה מעולי מרוקו באמצע שנות החמישים. כך היו, בערך מספר שנותיו. הוא, רעייתו וחמשת ילדיהם הורדו מהאוניה שהגיעה זה עתה מצרפת, ביום ט"ו בשבט 1956. והועלו אחר כבוד אל משאית מקרטעת. משאית זו תביאם ליעדם לקראת ערב לעיר הקודש צפת שבצפון הרחוק.
היה זה אחד הימים הקרים ביותר שידעה המדינה, ובעיר צפת ירד שלג שנערם לגובה של כמטר ומעלה.
בפאתי העיר חיכתה מעברת פחונים "זמנית" עד אשר יימצא מקום קבע למשפחה. כל משפחה קיבלה פחון של שנים-עשר מטרים רבועים, "מיטות סוכנות" ומזון כמספר בני המשפחה.
גם עששית לתאורה הייתה במקום. להאיר את הבית החדש.
חכם שלום לא השלים עם הגעתו לצפת. כל חיו התפלל לציון "ולירושלים עירך ברחמים תשוב". צפת - כך אמר- אינה ירושלים ופרט לשלג שנערם גם בירושלים לא היה דמיון כלל בין שתי הערים.
לאחר חדשים רבים בצפת וזמן-מה בעיירה שלומי, ובסיועו של אחיו דוד שהגיע ארצה לפניו והתגורר בירושלים, עבר חכם שלום עם משפחתו לירושלים אל העיר שכה ערג אליה משחר נעוריו.
הסוכנות היהודית סידרה לו עבודה במקצועו אגרונומיה ויערנות וכך מצא עצמו חכם שלום, חוטב עצים ומסקל אבנים ביערות של "הקרן הקיימת לישראל".
כפי שהקורא מבין , חכם שלום מעולם לא למד אגרונומיה, וכל הקשר שלו לעצים וטבע, היה בכך שאהב לשתות תה עם נענע.
מקצועו האמיתי, מלבד היותו תלמיד חכם, היה אומן במלאכת יצור ותפירה של מרדעות לחמורים ואוכפים לסוסים בארמונו של המלך מוחמד החמישי אבי האומה המרוקאית\מוגרבית. תחת השלטון הצרפתי.
נוסף על כך, ידע חכם שלום לתפור – ביד אמן - מרבדים ומזרנים דקים לישיבה ולהסבה של המלכים והשרים, ושמו יצא לתהילה בכל רחבי מרוקו.
להיות חייט-אמן אינו דבר של מה-בכך. על אחת כמה וכמה בחצר המלוכה, שההקפדה על כל תג ותג - היא דבר שבשגרה. ועל טעות קטנה, בתפירת תך נסתר אחד או דילוג על צבע ברקמה, נידון אותו חייט לדיראון עולם ושמו מתפרסם ברבים, אוי לאותה בושה, כמי שסרח במלכות.
הארמון – במרבית ימות השנה – לא היה פעיל, אולם, לעולם אין לדעת מתי המלך או מי מחצר המלוכה, יודיע בהתראה קצרה על בואו של המלך לביקור בארמון, או אף לשהות בו מספר ימים הן לצורך נופש ומנוחה, או אירוח של רמי מעלה לדיונים ברומו של עולם.
וכך היו בארמון מעט בעלי מקצוע בכל תחום ותחום: גננים, חייטים, טבחים , וכול כיוצא בזה לתפעול יומיומי. ומשנצרכו לדבר יוצא דופן כגון בנייה או הוספה של מתקנים, ניתן היה להביאם מחוץ לעיר.
פרק א – ביקור המלך
מרוקו - העיר מרקש - 19 באוגוסט 1931
מקום מושבו של סולטן מרוקו היה בארמון המלוכה ברבאט עיר הבירה הגדולה והמשמעותית ביותר במדינה. אולם לסולטן היו ארמונות נוספים בערים הגדולות: מקנס ופס. אשר שימשו לנופש למשפחת המלוכה, או לחגיגות .
המלך נהג לחגוג ולעשות משתאות בשלושה מועדים בשנה: ביום הולדתו, ביום עלותו על כס המלוכה וביום הכתרתו למלך עם הסתלקותה של צרפת ממרוקו בשנת 1956.
לפעמים חגג את יום הולדתו בארמונות המשנה במקנס ופס. כך עשה גם בשנת 1931, עת הביע את רצונו לחגוג את יום הולדתו בארמון במרקש – שם הועסק חכם שלום כחייט אמן.
חודש לפני המועד הנקוב, עמד הכול מלכת בארמון. כל העובדים – על שלל תפקידיהם – נדרשו להירתם להכנות למאורע החגיגי. חדרים סוידו וכוירו מחדש, ריהוט רב הוחלף ועיקר המאמצים הופנו להכנת הסעודה המלכותית וקבלת הפנים לסולטן. אחדים מהעובדים הועברו באופן זמני לתפקידי מלצרים וטבחים.
חכם שלום קיבל תפקיד של מסייע במטבח הגדול לעשות ככל אשר יצווה.
על הכנת הארוחה רבת-המנות והמעדנים הופקדה הגברת היהודייה מרים מלכא, שהייתה אחת המבשלות המופלאות של מרוקו בכלל, ושל הארמון במרקש בפרט. כדי לסייע לה במלאכת הבישולים הביאה עמה את בתה בת ה- 13 שגם היא כבר למדה את כל רזי המטבח ודומה היה שהתפוח נפל לא רחוק מהעץ .
המטבח בארמון – זאת לדעת – גודלו כגודל אולם ענק. כירות בישול היו בוערות תדיר כשעשנן מיתמר אל-על. לאורך קירותיו של המטבח ניצבו דרך קבע צנצנות זכוכית שקופות ובתוכם ירקות ופירות כבושים בצבעים מצבעים שונים: זיתים ירוקים ופלפלים אדומים. לימון צהבהב כרוב וכרובית וכל דבר שגידולו מן הארץ שדרכו להיכבש – נכבש. הכול מעשה כסף במשכיות זהב פרי ידיה האמונות של הגברת מרים מלכא. גם מקומם של התבלינים – ששִמעם יצא בכל אפריקה – לא נפקד והם היו מונחים אחר כבוד על מדפי המטבח, החל מפפריקה אדומה מתוקה עם שמן, כורכום צהוב וכמובן התבלין היקר והידוע זעפרן. הדבר ברור מאליו שכל פינה נתעטרה בבקבוקי שמן הארגן והיו פריט חיוני בכל מעשה תבשיל וקדרה ואף בסלטי הירקות.
חכם שלום שהיה עתה באמצע העשור השלישי לחיו טרם מצא רעייה כלבבו, אם משום עיסוקו הרב, אם משום שלא שהה בקרבת הקהילה היהודית. (יש אומרים שחשק בעלמה אחת- יפה להדהים – בתו של אדם נכבד ביותר- ואביה סירב לתיתה לו. אך שלום קיווה שיתרצה לו לבסוף אולם ככל שחלף הזמן נתייאש משידוך זה) עתה נתן עינו בבתה בת ה – 13 של הגברת מלכא, ותר אחר הזדמנות לבקש את ידה של הנערה רבת-החן וההדר.
ככל שתכף ובא מועד ביקורו של הסולטן כך גברו ההכנות. תיקונים של הרגע האחרון ובדיקת דרכי הגישה – שכבר נבדקו אין סוף פעמים.
מנהל הטקס שהגיע מרבאט ימים אחדים לפני כן, אסף את כל עובדי הארמון והסביר את כללי ההתנהגות בעת הגעת הסולטן, לאמור: איש לא יהיה בחדרי הארמון. על כל העובדים להישאר באגף המשרתים, לבד מאשר יקרא לו המלך.
יוצאים מדין זה היו עובדי המטבח והמשרת הראשי האישי של המלך.
המשך יבוא - שבוע טוב. לכל הקוראים והכותבים
