25 שָׁנִים לִזְוַעַת 9.11

ביטוי כה עז לזוועה הזו ומה שהותירה אחריה. התצלום שצירפת מעצים את מילות המשוררת ומיקד אותי לנקודת המבט שלה. אני נולדתי ב-11 בספטמבר. 

המצלמה ממוקמת באזור ברוקלין ברידג' פארק בגדה המזרחית של איסט ריבר, ומסתכלת מברוקלין למנהטן, צפונה-מערבה. השיר כתוב מהצד השני של מנהטן, מהגדה המערבית של נהר הדסון, במבט ממערב למזרח. בשיר כתוב At the far side of the river Hudson / By the southern tip of our island. השיר רואה את מנהטן מעבר להדסון, מהצד הנגדי. "הקצה הדרומי של האי שלנו" זה השפיץ של מנהטן דרומה יותר משמאל של התמונה, לכיוון ליברטי איילנד ופסל החירות.

(וברכותינו ליומולדת אפילו שהתעלמת מיומולדת של ג'ן...)

הלכתי להתפרנס.

דם על כנפיים

כמה נורא

בר,

זה תרגום שמצליח לשמור על האופי הקודר והחזותי של המקור, ובעיקר על המתח שבין יופיו של הנוף לבין זיכרון האסון. הדימויים של החרקים שכנפיהם בצבע דם יבש, ושל העשן הממתיק־ממרר את השמים, יוצרים תחושה מטרידה בלי להזדקק להסברים מיותרים.

ההערה שלך על נקודת המבט מוסיפה רובד מעניין וחשוב להבנת השיר. הפער בין המקום שממנו צולמה התמונה , ברוקלין, במבט אל מנהטן , לבין נקודת התצפית של הדוברת, מן הגדה המערבית של הדסון אל הקצה הדרומי של האי, מדגיש שהזיכרון אינו קשור רק לאתר עצמו, אלא גם למבט שממנו מתבוננים בו. כך התמונה והשיר אינם חופפים גאוגרפית, אבל דווקא המרחק ביניהם יוצר ביניהם דיאלוג מעניין.

תרגום של שיר זיכרון כזה הוא משימה לא פשוטה, ונראה שהשארת במידה רבה את החדות ואת המראות הקשים של המקור. תודה גם על ההקשר הגאוגרפי , הוא בהחלט עוזר לקרוא את השיר בעיניים אחרות.

שנה טובה ומבורכת וסופ"ש רגוע ושקט.

מזל טוב לג'נה ותמסרי לה ד"ש

שמוליק

התמונה היא רק בחירה של עורכי האתר שממנו העתקתי אותה. משום מה זו זווית צילום מועדפת ופופולרית, אולי בגלל הגשר שמחבר/מפריד ויזואלית בין ברוקלין למנהטן.

את השיר הקודם שפרסמתי ג'ן כתבה ליומולדת 30 של עצמה ואני תרגמתי.

תודה שקראת.

שדיר קינה כתוב היטב. המבנה החיצוני שלו, בתים דו-טוריים, האם מרמז אל שני המגדלים? אך בו זמנית צורה נשלטת כזו מעצימה את התכנים הפואצים והקשים.

חלוקה לקופלטים מאפיינת אלגיות במסורות שירה דרום אסייתיות/הודיות. מאחר שהמשוררת (גם המתרגמת) ממוצא הודי, זה כנראה מתוך הידע התרבותי שלה. התמונה השלמה מפורקת למקטעים כדי לכפות הפסקה בקריאה ולהפנים את ההלם. כל קוּפְּלֵט זה כמו פריים (Frame) בסרט או משיחת מכחול בציור. אם תקרא בקישור שהדבקתי את המחזור השלם באנגלית, כל שיר מסתיים בשורה המתחילה את השיר הבא.

ובבקשה לא להגיד לי תודה. אני זו שמודה כשקוראים את העבודה שלי.