פְּרָחִים בְּכִכָּר הָעִיר

לֹא הָיוּ אֲנָשִׁים בְּכִכָּר הָעִיר

רַק  פְּרָחִים אִלְּמִים פִּזְּזוּ מוּל חַמָּה

בֵּינֵיהֶם שֶׁהִזְעִירוּ עַצְמָם לְרָמוֹת בְּנֵי-אֱנוֹשׁ

וְדַּוְקָא אֵלּוּ נָבְלוּ

שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁלֹּא חִיְּכוּ

יִבְּשָׁם חֹם חַמָּה.

דִּמִּיתִי עַצְמִי לְפַרְפָּר מִתְפַּרְפֵּר מִפֶּרַח לְפֶרַח

בְּכִכָּר הָעִיר וְאוֹסֵף צוּפוֹ

וְעוֹד דִּמִּיתִי עַצְמִי לְפָרָה מְסֻחְרֶרֶת

גּוֹרֶרֶת עֲטִינֶיהָ לְהַשְׁקוֹת פְּרָחִים בַּכִּכָּר.

וְלֹא הָיִיתִי אֶלָּא חוֹפֵר בְּאֵרוֹת

הַמוֹצִיא שְׁאֵרִיּוֹת מַיִם מִמְּצוּלוֹת אֲדָמָה חֲרֵבָה

לְהַרְווֹת אֶת עַצְמוֹ

כִּי אַף אֲנִי פֶּרַח שֶׁאֵינוֹ מֵיטִיב לְחַיֵּ.