פרידה מאימא

אמא שלי,

עברו רק כמה ימים ואני עדיין לא יודעת איך נפרדים מאמא.

לא הספקתי להיפרד ממך כמו שרציתי. לא ידעתי שהזמן שלנו יחד עומד להיגמר. ואילו רק הייתי יודעת, הייתי מחבקת אותך עוד קצת ואומרת לך שוב:

אמא, אני אוהבת אותך.

בחודש האחרון כל כך דאגתי לך.

רציתי שתאכלי, שתתחזקי, שתרגישי טוב. ניסיתי לעשות כל מה שיכולתי בשבילך וקיוויתי בכל ליבי שיהיו לנו עוד ימים יחד.

והיום, לצד הכאב והגעגוע, אני מנסה להתנחם בכך שאת כבר לא סובלת ושאת נחה.

ומה שכמעט לא נתפס הוא שגם כשאני כל כך דאגתי לך — את המשכת לדאוג לי.

תמיד שאלת אם אכלתי ודאגת שלא אשאר רעבה, כמו שרק אמא יודעת.

והיום אני כמעט יכולה לשמוע אותך אומרת לי:

"אורלי, תאכלי משהו."

אחד הדברים שהכי שוברים לי את הלב הוא שלא תהיי כאן ביום שבו אני ובנג'י נהפוך להורים.

כל כך רציתי שתכירי את הילדים שלנו, שתחזיקי אותם בידיים ושהם יכירו אותך כסבתא שלהם.

וכשהיום הזה יגיע, אני מקווה שתראי אותם מלמעלה.

אני אספר להם על סבתא מרסל, על האהבה הגדולה שלך ועל מי שהיית.

אני אספר להם גם איזו אישה היית —

אישה צדיקה, אשת שלום,

אישה עם לב טוב ונתינה גדולה.

תמיד רצית שיהיה שלום בין כולם, שלא יהיו כעסים ומריבות, שנאהב אחד את השני ושנשמור על המשפחה שלנו מאוחדת.

ואני לא שוכחת את הבקשה שלך —

לדאוג לאבא ולשמור על המשפחה שלנו מאוחדת.

אני אקח את הבקשה הזאת איתי בלב.

אמא שלי, אני עדיין לא יודעת איך אומרים לך שלום.

אז אני לא אומרת שלום — אני אומרת תודה.

תודה שהיית אמא שלי.

תודה על החיים שנתת לי.

תודה על כל הדאגה והאהבה.

אני מתגעגעת אלייך כל כך.

אוהבת אותך לעד, אמא שלי.

ואת תמיד, תמיד תהיי חלק ממני.