לא אתן לחצרי לקמול

דני יקר,
שירך נוגע ללב דווקא בפשטותו ובאהבה הגדולה שהוא נושא.
החצר אינה רק מקום של אילנות ושיחים, אלא סמל לזיכרונות, לילדות, לשורשים ולכל מה שצמח איתנו לאורך השנים.
המשפט „לא אתן לחצרי לקמול” הוא בעיניי לב השיר ,החלטה לא לוותר על מה שיקר לנו, להשקות אותו באהבה, במסירות ובתקווה, גם כשהשמש יוקדת והימים אינם פשוטים.
וה״צינור של האהבה״ הוא דימוי יפה במיוחד: כל עוד אנחנו מסוגלים לתת אהבה, תמיד אפשר להשאיר משהו חי, ירוק ופורח.
שיר שמזכיר לנו שגם את החיים עצמם אסור לתת לקמול. 

מועדים לשמחה

שמוליק

.

" ... / כל עוד אוכל / להשקותה. "

האהבה הגדולה של הדובר בשיר לחצרו, 

צמחיו, עציו, כל מה שבתוכה;

דאגתו לחצר ביתו: "לא אתן לחצרי לקמול"

- כך הוא אומר עוד בכותרת. 

הוא משקה אותה בצינור האהבה - אהבתו.

תודה רבה-רבה על שירך ומועדים לשמחה,

דני אהוב. <לב>

רבקה

---

בעונג ובשמחה רבה- קראתי את שירך  המשובח- בו אתה מצהיר:כי תמיד תקפיד לטפל בגינה היפה והפורחת -הקיימת עוד מזמן ילדותך - וזאת  במסירות נפש ובאהבה כה רבה.

 תוך כדי קראת המילים- ניתן לחוש את הלב הטוב שלך-  את הדאגה לכל היקר לך. יישר כוח.

 ברוך תהיה תמיד.

 מועדים לשמחה ובשורות טובות.

עדין ויפה דני יקר. אין כחצרות הותיקות ברמת אביב, ואין כתושבים המטפחים אותן באהבה גדולה.

ואין משחית גדול יותר מיזמים חמדנים, שכנים דורבנים וחמדנים ועירייה דורסנית חמדנית ומהרסת המאיימים עליהם בהריסה ובניה!