כְּשֶׁקְּרִים עוֹד הָיָה מָקוֹם שֶׁל אוֹר / מֵאֵת: לְיוּדְמִילָה חֶרְסוֹנְסְקָה

בר,

שיר מטלטל ומדויק. דרך תמונות פשוטות של שחפים, סנדלים, מים ושמלות בהירות, נבנה געגוע לעולם שהיה בו חופש ותמימות לפני שהטילים הפכו לחלק מהנוף.

אהבתי במיוחד את החזרה על המילה "סנדלים", שהופכת אותה מסמל של פשטות יומיומית לתזכורת כואבת למה שאבד. הסיום, "לפני הטילים, עוד אהבתי את כל זאת", נשאר מהדהד הרבה אחרי הקריאה.

תודה על הבאת השיר הרגיש והאנושי הזה.

מועדים לשמחה וסופ" רגוע ושקט

שמוליק

המשוררת היא מולדובית, והמלחמה בקרים מתחת לאף שלה. אלא שתרגמתי מאנגלית שיר שעובד מרוסית, לא כתרגום מדויק, אז לא בטוחה בתוצאה.

מסיבותיי, לא נוהגת למעוד לשמחה. אבל פעם פעמיים בשבוע (או בעוד שעה וחצי) אפשר למצוא אותי מתנדבת בבית הקהילה היהודית ב-Park Slope, מרתקת את הילדים עם עברית מהבית, אפילו שאחד מהם אמר לי "עִבְרִית שֶׁלָּךְ לֹא טוֹב". אני לא כזאת נוראית כמו שאתם עושים אותי. קצת, אולי.

בוקר טוב.

את תרגמת את השיר? את כתבת את השיר בעקבות משפט שקראת?

בטרם היות הכל

היה הכל, אבל אחרת.

המשוררת היא מולדובית וכותבת ברוסית. אבל השיר עובד מרוסית לאנגלית לא כתרגום מדויק, אז אני לא בטוחה בתוצאה הסופית. בהזדמנות אתעמק בזה.

בוקר טוב.