סיפור קצר / מיקרו-טקסט / 2 /

מירב שבעת רצון מכך שהיא עזבה את מקום עבודתה במשק בית ועל מכות בין השכנים וקריאה לשלוח מישהו לפני שהיא תהרוג אותו. תודה רבה לך רבקה יקרה, לילה טוב. לא ברור הסוף עם אוקטובר והקשר שלו לסיפור. 

.

הסוף: באותיות הקטנטנות, בפסקה האחרונה. 

שוב, תודה! <לב>

רבקה

---

גם לא רשת דייגים.

מתוך מה שיש בקשרים [צמתים] המחברים את חוטי השתי והערב:

עינת, מירב, איתן

עינת בעלת הבית

מירב עוזרת הבית, מגדלת 5 ילדים

איתן? כנראה הבעל שהיא מחטיפה לו מכות [רוצחת אותו?]

מי הדוברת בשיר? בחלקו הראשון זו עינת, זו אקספוזיציה.. כי אחריה מתבצע הפשע? האלימות?

סיום הסיפור זורק את הקורא להקשרי ישראל 2023-2026 והשאלה הדומסטית הופכת לפתע לשאלה אלגורית? והיפנים, כבר לא הורגים את עצמם.

.

אך ורק לגבי הסוף:

בכל חוזה יש אותיות קטנות, ברבים מהטקסטים

(אם לא בכולם) יש אותיות קטנות, וגם כאן,

בהמשך לפסקה האחרונה, יש מרכאות מרובעות

עם אותיות קטנות בפנים. 

בעקבות הקריאות של דני ושלך אני מבינה

שהיה נכון יותר להעביר גם את תוכן המרכאות

בגודל של שאר הטקסט.  

תודה רבה-גדולה על קריאה + תגובה!

איתך הסליחה על הטעות הגראפית שלי.

רבקה

---

ודברי השוטר, סוגרים את הסיפור, אפילו הם "חסרי קשר" לכאורה לסיפור עצמו, בראייה בה כל הפרט בסיפור הכרחי, האזכור על מציאות ישראל, של היפנים וכו' חשוב ולדעתי מעביר את הסיפור לשאלות מעבר לפרטי ולקונקרטי.

.

זאת הייתה המטרה/הכוונה שלי, למען האמת. 

תודה רבה-גדולה על הכול, אריק. 

רבקה

---

סיפור מזווית של 360 מעלות: אירוע קטן,תמים  שמתנפח ומתגלגל ככדור שלג לאירוע גדול ואלים- ודרכו אנחנו מקבלים את התיאור של הנפשות הפועלות כבדרך אגב!

כתוב מאד בחכמה ומתגלגל וזורם באופן טבעי.

מאד אהבתי.

.

תודה רבה-רבה על קריאה + תגובה! 

כן, זאת הייתה המטרה/הכוונה - ואני שמחה 

מאוד עם תגובתך, BB. <לב>

רבקה

---

הרבה זעם נוכח אצל  כל אחד ואחת מן המשתתפים בקטעי הסצנות הללו המקושרות ומתחברות. כל אחד/ת מהזווית שלו/ה. 

הריתמוס בה בחרת לכתוב את הסיפור הזה יוצר את הבלגן האלים המתרחש בין הלוקחים חלק בסיטואציה הזו. 

מתחילה את הכל עינת - חולת ניקיון עם OCD וגם מסתכסכת בקלות, עושה מכל גרגר אבק עניין עצום וגורמת ביחס המזלזל שלה למירב להתפטר. יש גבול מבחינתה וכלו כל הקיצין. 

בבית מחכה לה איתן בעלה המובטל שגם אינו במילואים כרגע שכן הוא נפצע בגבו. הגב שלו שבור. בשל היותו בבית הוא מטפל בילדים, חמישה במספר, וסביר שיוולדו עוד שכן השימוש במילים ברוך השם מרמז כי הם מהמגזר הדתי. 

האלימות בשיאה בבית! מכות! מכות רצח בבית המשפחה. שכן מזמן את המשטרה. אין זו מקריות ששמו נועם, הוא מחפש נועם ורוגע, כבר מזמן לא מנסה להשכין שלום בית אצל השכנים הבעייתיים האלה. עכשיו הוא כבר חייב לערב את המשטרה. הוא מדבר קצר, לחוץ, בהול. המקרה דחוף ונראה שעד שהמשטרה הגיעה כבר היה מאוחר מדי להציל את איתן - הלא כל כך איתן. סמל המשטרה קרא למעסיקה של מירב, לעינת לתת עדות אופי על האחראית על משק הבית בביתה. עדות לא חיובית במיוחד סביר להניח. 

ועכשיו את ככותבת - יוצאת מהסיטואציה של אלימות במשפחה, אל אלימות אחרת והאצבע המאשימה היא אל העם שלנו. שלא משכיל לעשות שלום בית בתוכו, אז איזו ציפייה יכולה להיות לגבי שלום באזור כולו. 

בדו"ח שנרשם במשטרה על ידי סמל המשטרה הוא לרגע מתבלבל וכותב 7 באוקטובר, בעוד התאריך 6 בחודש. בחירת תאריכים לא מקריים כלל וכלל, כשהאצבע המאשימה מכוונת אלינו.

יצאת מן המקרה הפרטי אל הקולקטיבי ואמרת את שלך באופן נוקב. שאותי אישית טלטל מאוד.   

.

תודה רבה-גדולה-מאוד-מאוד על קריאתך +

תגובתך הרחבה! 

שלך כל עוד, <לב>

רבקה

---

רבקה יקרה,

המיקרו־סיפור שלך קצר, אבל טומן בתוכו עולם שלם של מתח, אלימות והתפרקות. אהבתי במיוחד את הדרך שבה כדור הטיח שעל הכוננית, שנראה בתחילה כעניין שולי ומגוחך, הופך בהדרגה לפתח למציאות הרבה יותר קשה.

הדמויות מדברות מתוך סערה, והמעברים בין הקולות יוצרים תחושה של בלבול ובהלה, כאילו הקורא עצמו נקלע לתוך הבית ולא מצליח להבין מיד מה באמת מתרחש.

והסיום חזק במיוחד. המעבר מן ה־6 באוקטובר אל ה־7 באוקטובר, יחד עם הקריאה למשטרה וההערה "שנקראה למתן עדות־אופי", יוצר היפוך אירוני: מי שנראתה בתחילה כשופטת של האחרים, מוצאת את עצמה בסופו של דבר תחת בחינה ושיפוט של התנהגותה שלה. גם הביטוי "שלום־בית" מקבל לפתע משמעות מצמררת, כשהבית שאמור להיות המקום הבטוח ביותר הופך לזירת פחד ואלימות.

זהו טקסט לא פשוט, רב־שכבות ומטלטל, שהולך ונפתח אצל הקורא גם אחרי שמגיעים לשורה האחרונה. כתיבה אמיצה ומעוררת מחשבה.

סופ"ש רגוע ושקט

שמוליק

.

תודה רבה-גדולה על קריאתך ועל תגובתך המפורטת!

זה לא מובן-מאליו. 

סופ"ש רגוע ושקט, ורק טוב! <לב>

רבקה

---