לִרְקֹד לִצְלִילֵי סוֹד הַחַיִּים

לִרְקֹד לִצְלִילֵי סוֹד הַחַיִּים
 

בְּאִישׁוֹן לַיְלָה מְנַקֶּדֶת אֶת כֹּל הַכּוֹכָבִים,

חֲלוֹמוֹתַי נִשְׁמָרִים אָז, צְלוּלִים וּנְהִירִים.

אֲנִי מְכַנֶּסֶת אֶת כֻּלָּם אֶל תּוֹךְ הַצִּנְצֶנֶת,

וּמַקְפִּיאָה בַּלָּאט, כְּדֵי לְשַׁמֵּר אַהֲבָתְךָ.

אִיוְשׁוֹת הַלַּיְלָה הַקְּרִירוֹת מַסְדִּירוֹת אֶת קֶצֶב לִבִּי,

מְחַבֶּקֶת בְּתוֹכִי אֶת הָאַהֲבָה הַזְּכוּרָה,

לוֹגֶמֶת מִלּוֹתֶיךָ בְּצָמָא, כְּיֵין בִּכּוּרִים תּוֹסֵס.
 

הַשִּׁקּוּי הַזֶּה מֵמִיס וּמַטְרִיף אֶת כָּל חוּשָׁי,

אָנֹכִי גּוֹעֶשֶׁת, תּוֹסֶסֶת בֵּין אוֹתִיּוֹת וּשְׁתִיקוֹת.

אַתָּה נִגְלָה לִי כְּמַנְגִּינָה נִסְתֶּרֶת בְּלִי תָּוִים,

כְּשִׁיר כִּסּוּפִים עָמֹק, הַנִּכְתָּב בְּלִי מִלִּים.
 

וַאֲנִי – נְתוּנָה בְּמִן שַׁלְוָה רוֹגֶשֶׁת,

עֲטוּפָה בַּהֲמוּלַת הַגַּלִּים הַקּוֹצְפִים,

כְּאִלּוּ הָיוּ אֵלֶּה זְרוֹעוֹת מְאַהֵב עַז.

חוֹלֶמֶת, חוֹשֶׁקֶת, כְּמֵהָה וּמִתְגַּעְגַּעַת,

מְיַחֶלֶת בְּעֶרְגָה לְעוֹד יָמִים נִשְׂגָּבִים כָּאֵלֶּה.

מֻתְקֶפֶת וּמֻקֶּפֶת בְּנִיחוֹחוֹת מְתוּקִים וּמְשַׁכְּרִים,

שֶׁל אַהֲבָה נִצְחִית, אֲשֶׁר לְעוֹלָם אֵינָהּ מִתְכַּלָּה.
 

צוֹעֶדֶת בְּלָאט אֶל מֶרְחָבֵי הַתְּשׁוּקוֹת שׁבַּדִּמְיוֹן,

אַךְ לֹא מֵעֵזָה לְמַמְּשָׁן בְּכֶבֶל הַמְּצִיאוּת,

גַּם אִם זְרוֹעוֹתֵיהֶן שֶׁל הַהֲזָיוֹת מוּשָׁטוֹת אֵלָי,

כְּאוֹמְרוֹת בִּלְחִישָׁה: "בּוֹאִי, בּוֹאִי אֶל חֵיק הָאַהֲבָה,

בּוֹאִי נָא אֶל הָאֲהָבִים הַמְּתוּקִים וְהָאֲסוּרִים".
 

וּבְתוֹכִי מְבַקֶּשֶׁת –
כָּל כָּךְ רוֹצָה שֶׁנִּתְפַּשֵּׁט מִכָּל הַמַּעֲצוֹרִים,

וְנִרְקֹד יַחְדָּו לִצְלִילֵי סוֹד הַחัיִּים הַכְּמוּסִים.

נוֹשְׁמִים אֶת הָאַהֲבָה,

עוֹשִׂים אַהֲבָה.
~
~