מועד

יפה ומרגש, מבטא התפעמות: הגיטרה והצלילים בך ולך היות מועד. תודה רבה לך יצחק היקר, שבוע טוב.

הצירוף החריג הזה העלה בי שתי אסוציאציות:

נושבת מלשון הרוח נושבת - כלומר קול הגיטרה נושב ממנה כרוח

נושבת מלשון מיושבת, ארץ נושבת, ארץ בה חיים בני אדם

בית ההקדמה, כמו פתיחה מוזיקלית של שירה מזרחית/יוונית ואחרות מטרים את המשך השיר ומעניק תשובה לשאלה שנשאלה.

"יש ערמה של חברה' על הדשא", שר אריק אינשטיין למילים של מאיר אריאל כמדומני. ואצלך הדשא מזכיר אהבת נעורים תמימה. כך עם צלילי הגיטרה הנושאים אותך כמו הרוח אל ימים אחרים, אהבות זכות ושונות מאלה שהכרת בחייך הבוגרים. 

והתהייה הגדולה, המקום בו הוספת סימן שאלה - נוגעת באותם פרפרים בבטן, הלמות הלב - שכבר נמוגה לה. 

ונותר רק געגוע. 

חיים ממש

תודה על שיר נפלא 

יצחק יקר,

שיר עדין ויפהפה, שבו המוזיקה הופכת לשפה של הלב והאהבה למפגש מתחדש בכל פעם מחדש. אהבתי במיוחד את הדימוי של הילד הפוגש את הגשם הראשון, שיש בו רעננות, התרגשות ותמימות שאינה דועכת. הגיטרה, הבלוז, הדשא הירוק והאור הבוער בחדר יוצרים מרחב אינטימי וחי, שבו הנוכחות של האהוב נעשית חלק מההוויה עצמה. והסיום, במילה „מועד”, משאיר הדהוד של שבריריות אנושית, של לב שעלול למעוד דווקא במקום שבו הוא נפתח לאהבה. שיר מוזיקלי, רגיש ומלא קסם. נהניתי מאוד לקרוא!

יום טוב ושקט 

שמוליק 

הלהט הזה של גיל הנעורים, של אהבה והורמונים קצת נעלמו בחייך ואני מרגיש שהיית רוצה לחזור ולהרגיש בדיוק ככה